Taanis 4-5

See previous post for some of Daf 4.

4b ha lan ha lehu.  Rabi Yochanan, wo lived in Eretz Yisrael, would teach halachos (of Bavel) to bnei Bavel who came to learn from him, even when that halacha was different than in E"Y.  See Tosfos Berachos 44a s.v. Inhu.

5b.  Rashi s.v. Vehaamar mar - about Kares.  For shitos and discussion of Kares see Abarbanel Bamidbar 15:30.  For shitos only, see Hakdama of R' P. Kehati to Maseches Kerisos.  See also interesting Shut Ksav Sofer YD 148 (beginning is included)

שו"ת כתב סופר יורה דעה סימן קמח

יעקב איש תם, יפה פרי תואר קרא ה' שמו, ה"ה בני חביבי תלמידי צמידי הרבני המופלג בתורה, וביראה טהורה חרוץ בע"פ, העדני העצני מלא ברכת ד', כש"ת מוה' יעקב עקיבא סופר ני' ולמחברתו כלתי הצנועה המשכלת מרת מלכה תחי' לאי"ט:

הנה ברך לקחתי ליום מולדתי א' דר"ח אדר שהגעתי בעזה"י לשנת חמשים, והודיתי להשי"ת ברבים על שהחינו וקימנו לזמן הזה וברוך ית"ש הנותן ליעף כח ללמוד וללמד, כן יעזרני למען שמו ותורתו, עד זקנה ושיבה אל יעזבני ואל יטשני, ויהי' עמי כאשר היה עם אבותינו הקדושים זצ"ל להגדיל תורה ולהאדירה, ולגדור פרצי התורה אשר רבו בעו"ה, ויציל אותנו ממוציאי דבה על תוה"ק, ועלינו יציץ נזרו, תרוממנה קרנות צדיקים:

ועשיתי ביום ההוא זה היום עשה ד' לי סיום למס' פסחים, ואמרתי ביום אדר"ח בע"מ וויען ברבים בסיום המסכתא וביום שלאחריו פה לפני ב"י ואסיפת לומדי תורה, ואעלה פה בקצרה, הנה הצל"ח יצא ליישב סוגי' ש"ס דקאמר פשיטא על פדיון הבן אקב"ו ע"פ הבן, אבי הבן מברך, ע"פ מה שבריב"ש נתקשה, למה מברכין עפ"ה כיון דא"א בשליח והש"ך בנקה"כ העלה דפודים על ידי שליח וא"ש דמברכין בעל, ופשיטא לי' לצל"ח דשליח אינו מברך שהחינו, ומה"ט עלה ספק בלב בעל האיבעי' אי כהן מברך שהחינו שהוא לעולם יוכל לברך שהחינו משא"כ האב כשפודה עי"ש, ולכן מקדים פשיטא דמברך על פדיון, מדמברך בעל ש"מ שפודים עי"ש, ולכן יש לספק מי מברך שהחינו, אלו דבריו בקיצור, ועדיין לא יצא ליישב אריכות ושפת יתר אבי הבן מברך פשיטא דאב מברך, לא הו"ל להקדים אלא פשיטא דמברכין על פדיון הבן דמזה מוכח דפודים עי"ש, ונ"ל להוסיף בשאומר מלתא בטעמ' למה מצוה שנעשי' עי"ש מברכין בעל ושאינה נעשי' עי"ש מברכין בלמ"ד, נ"ל עפמ"ש הד"מ באו"ח סי' ח' דברכה דעל קאי על כללות המצוה ולא על עשית המצוה עכשיו, ולכן מברכי' על טלית קטן על מצות אבל ברכה בלמ"ד קאי על עשית המצוה שעושה עכשיו עיי"ש בט"ז, ונ"ל לכן מצוה שנעשי' עי"ש ושליח מברך ובאמת אין ראוי' לו לברך כיון שאינו מחויב, ועיין מג"א סי' תל"ב לכן תקנו בעל דקאי על כללות המצוה, וכיון ששליח זה עושה המצוה בשליחו' המשלח ועוסק ובא במצוה זו, וגם לו קצת מצוה ראוי' לו לברך אבל מברך רק בעל, אבל מצוה שא"א עי"ש מברך בלמ"ד כי הוא מחויב בעשיית המצוה ועליו מוטלת כנ"ל נכון