1. 10b "just as one day in a month is considered a month, one month is considered a year. Ramban mentions this in Kiddush Hachodesh 1:2. Also, there is din miktzas hayom kikulo, like in last day of aveilus, but not miktzas hachodesh kikulo, by aveilus 12 chodesh. Shach explicitly says this.
2. 11a Machlokes R' Elazar and Rabi Yehoshua, whether world created in Nissan or Toshrei - with fruit on trees or buds on trees, is almost - not exactly - similar to what was created first, the chicken or the egg; in a state of potential, or state of actual; (ready to pick fruit). Though animals may have all been created as animals but notice Gemara points out it's Nissan, time for them to mate. The mating process was purpose of creation, which is development of the embryo then fetus.
3. Rashi s.v. Lavshu. See 8a above.
4. Tosfos s.v. Berosh Hashana. 10 makos in 10 months. See this post. This seems to be like Rashi that each maka lasted a month.
Friday, May 23, 2014
Monday, May 19, 2014
Rosh Hashana Daf 5-6
1. 5a - tashlumin l'azteres. Gemara says one day because we count days for shavuos. Gemara then asks but it's also a mitzvah to count weeks. Our Gemara works out fine according to Ameimar, who counted days and not weeks because it is zecher l'mikdash (Menachos 65). But our Gemara doesn't mention Ameimar. Grid explains Ameimar that we count sefira in a deficiant manner because this is to remember the destruction of the Mikdash, not to remember the Mikdash as it stood, like Lulav. However, we can explain Ameimar that since we only count zecher l'mikdash (it's machlokes rishonim if it's dioraissa or dirabanan), and by simply counting days we fulfill the function of remembring what we did in the mikdash. An analogy would be washing netilas yadayim because of srach terumah - if that is the reason we should have to wash for diped fruits and vegetables also, but Tur OC 158 brings an opinion there is no need for it bizman hazeh - we see a partial commemoration of the practice is enough to be a commemoration.
3. 5b Tosfos s.v. Eilu. See Makos -__ while there is no obligation to bring personal olas (there is chiyuv to bring communal olas) there are many situations that call for bringing an olah. Green notebook.
4. 6a kofin ad she'omer. See my post here. Regarding Beis din forcing someone to fulfill a mitvah. Rav Ahron Soloveichik zt"l said to explain Tosfos Bava Basra 8b if Beis Din can force for tzedaka, that there is a principle that Beis Din cannot force if there is a reward mentioned in the Torah for the performance of that mitzvah, that Beis Din is not allowed to force. He explained (in much richer language than I present here) that when the reward is explicit, the person should not need any incentive to fulfill the mitzvah, since he is incentivized from the Torah.
5. 6a. Rava - if you said harei zu al menas she'ein chayav b'acharyuso.
Tosfos says it's not masneh al mah shekasav batorah. Why not? Maybe as a neder you can qualify it. Maybe as hekdesh, it is not shayach to mishpitei hatanaim. But I'm not sure why.
2. Tashlimin L'atzeres - see Tos RH 19b.
See also Toras Refael 78 and Chagiga 18a and Mishna Lamelech Klei
Hamikdash 6:10 regarding days after shavuos.
COULD BE isru chag as day of korban is similar to chol hamoed (acc to
shitos that melacha on chol hamoed is not asur midioraissa – maybe minhag is no
melacha because they are days of korbanos.)
This is somewhat connected to Isru Chag: Like Oser Tehillim 79 – prisoner. Or like Isru Chag Baavosim - Tehillim 118 – tied/connected. Or like Hasir – remove. See SA OC 429 and SA Harav seif 14.) See Sukkah 45b from isru chag baavosim and Rashi second explanation (to 1st it seems you eat ON the holiday). Rambam doesn’t cite this – midas chasidus or asmachta or less. Yerushalmi AZ 1:1 (end) learns it from Nechemia 9 – fast on Nissan 24. Why not 23? Because it is isru chag so can’t fast on it. (What does Megillas Taanis say?) 494:3 gra cites Chagiga 18a; cf MA 429:8.
This is somewhat connected to Isru Chag: Like Oser Tehillim 79 – prisoner. Or like Isru Chag Baavosim - Tehillim 118 – tied/connected. Or like Hasir – remove. See SA OC 429 and SA Harav seif 14.) See Sukkah 45b from isru chag baavosim and Rashi second explanation (to 1st it seems you eat ON the holiday). Rambam doesn’t cite this – midas chasidus or asmachta or less. Yerushalmi AZ 1:1 (end) learns it from Nechemia 9 – fast on Nissan 24. Why not 23? Because it is isru chag so can’t fast on it. (What does Megillas Taanis say?) 494:3 gra cites Chagiga 18a; cf MA 429:8.
3. 5b Tosfos s.v. Eilu. See Makos -__ while there is no obligation to bring personal olas (there is chiyuv to bring communal olas) there are many situations that call for bringing an olah. Green notebook.
4. 6a kofin ad she'omer. See my post here. Regarding Beis din forcing someone to fulfill a mitvah. Rav Ahron Soloveichik zt"l said to explain Tosfos Bava Basra 8b if Beis Din can force for tzedaka, that there is a principle that Beis Din cannot force if there is a reward mentioned in the Torah for the performance of that mitzvah, that Beis Din is not allowed to force. He explained (in much richer language than I present here) that when the reward is explicit, the person should not need any incentive to fulfill the mitzvah, since he is incentivized from the Torah.
5. 6a. Rava - if you said harei zu al menas she'ein chayav b'acharyuso.
Tosfos says it's not masneh al mah shekasav batorah. Why not? Maybe as a neder you can qualify it. Maybe as hekdesh, it is not shayach to mishpitei hatanaim. But I'm not sure why.
Wednesday, May 14, 2014
Rosh Hashana Daf 4
1. Tosfos 4b sv Pz"r - Rach and Rabbeinu Tam hold Shmini Atzeres is another Regel to stop aveilus. We don't pasken like this, but Aruch Hashulchan brings it down l'tzorech. Could be that if a) if Sukkos stopped Aveilus, Shmini Atzers can't either, or b) you need some chol before the regel for the regel to interrupt aveilus, and there is nor chol between Sukkos and Shmini Atzeres. A possible Nafka mina would be if the mes died on Sukkos - there is no chol, but you're not "double dipping " with both Sukkos and Shmini Atzeres.
2. Shmini Atzeres separate for Bracha - Rabbeinu Tam held that it is not called Sukkos in davening. This would work better according to the Torah Temima that on Yom Tov we don't say "mekadesh yisrael vehazmanim," rather "mekadesh Yisrael v'yom hasukkos" or "v'yom HaPesach." Rav Yosh Ber vehemently argues on him (Nefesh Harav p. 182 and here).
This Tosfos slightly supports Torah Temima, but, would depend on the following question: a bracha's chasima must be like its content, so the fact that you said Chag Hasukkos in Yaaleh v'yavo and mekadesh yisrzel v'yom hazikaron in chasima is not a stirah. What is the halcha is a) you said chag hamatzos in Yaaleh v'yavo on Sukkos, or b) didn't say any holiday name in yaaleh v'yavo and just said something like "byom tov hazeh", if you were yotzei shmone esray. (Grid in Harirei Kedem I Siman 151 has a possibility saying Sukkos on Shmini Atzeres works but not any other mix-ups.)
Also this should depend on the Halacha mentioned in Shulchan Aruch Orach Chaim Siman 268:4 - if you mentioned Shabbos in Shmone Esra yeven though you didn't make mekadesh Hashabbos you are yoztei. Aruch Hashulchan 268:9-10 vehemently argues on this Beis Yosef because Chazal made a bracha for Shabbos, and if you mentioned shabbos but not the Bracha you shouldn't be yoztei. I'd assume same din, whether you hold like Beis Yosef or argeue on him, should hold for Yom Tov. But, to answer the question of Aruch Hashulchan, we can say this Tosfos is the key: true you need to say mekadesh yisrael vehazmanim on Yom Tov, but the key ingredient is mentioning the name of the holiday in the middle of the Bracha. (With this we can push off Torah Temima also and say mentioning holiday in the middle of the bracha is enough.) I do admit that I don't like the logic of Tosfos, that mentioning the holiday within the bracha without a chasima of the holiday (bidieved) is yotzei.
3. Mosar Pesach. See Gra"m and R' Aharon Lichtenstein, Shiurei Hare"l to Pesachim p. 217
2. Shmini Atzeres separate for Bracha - Rabbeinu Tam held that it is not called Sukkos in davening. This would work better according to the Torah Temima that on Yom Tov we don't say "mekadesh yisrael vehazmanim," rather "mekadesh Yisrael v'yom hasukkos" or "v'yom HaPesach." Rav Yosh Ber vehemently argues on him (Nefesh Harav p. 182 and here).
This Tosfos slightly supports Torah Temima, but, would depend on the following question: a bracha's chasima must be like its content, so the fact that you said Chag Hasukkos in Yaaleh v'yavo and mekadesh yisrzel v'yom hazikaron in chasima is not a stirah. What is the halcha is a) you said chag hamatzos in Yaaleh v'yavo on Sukkos, or b) didn't say any holiday name in yaaleh v'yavo and just said something like "byom tov hazeh", if you were yotzei shmone esray. (Grid in Harirei Kedem I Siman 151 has a possibility saying Sukkos on Shmini Atzeres works but not any other mix-ups.)
Also this should depend on the Halacha mentioned in Shulchan Aruch Orach Chaim Siman 268:4 - if you mentioned Shabbos in Shmone Esra yeven though you didn't make mekadesh Hashabbos you are yoztei. Aruch Hashulchan 268:9-10 vehemently argues on this Beis Yosef because Chazal made a bracha for Shabbos, and if you mentioned shabbos but not the Bracha you shouldn't be yoztei. I'd assume same din, whether you hold like Beis Yosef or argeue on him, should hold for Yom Tov. But, to answer the question of Aruch Hashulchan, we can say this Tosfos is the key: true you need to say mekadesh yisrael vehazmanim on Yom Tov, but the key ingredient is mentioning the name of the holiday in the middle of the Bracha. (With this we can push off Torah Temima also and say mentioning holiday in the middle of the bracha is enough.) I do admit that I don't like the logic of Tosfos, that mentioning the holiday within the bracha without a chasima of the holiday (bidieved) is yotzei.
3. Mosar Pesach. See Gra"m and R' Aharon Lichtenstein, Shiurei Hare"l to Pesachim p. 217
Sunday, May 11, 2014
Rosh Hashana Daf 2
Here are some he'aros on Daf Yomi. Don't assume what I say is correct; they are notes as I go through the daf.
1. Rashi sv Limlachim. See here: (Rambam Igeres Techiyas Hameisim Ramabm L'am edition (Mossad Harav Kook) with footnote aleph. That minyan hashtaros began in the time of Alexander the Great, which was before the time of the Gemara. (And Alexander was Greek; is that applicable to Tosfos sv Limlachim?)
2. Rashi leshmitin. See Makos 8b Rabi Akiva has drasha that it is asur to plow and prune before shmita starts. Whether we don't pasken like him or it is an asmachta (unlikely), interesting. And see Torah Temima to Shemos 34:21.
2b
3. Gemara - yom echad bashana chashuv Shana. See Makos 3b shloshim yom chashuv shana; seems our gemara will discuss this below on daf 10.
4. Rash isv umelech ben Melech - malchus yerusha,. See my posts
http://shasdaf.blogspot.com/2009/01/76b-srarah-part-1.html
http://shasdaf.blogspot.com/2009/02/srarah-part-5-women-srarah-and-loose.html
http://shasdaf.blogspot.com/2009/01/srarah-part-4-appointment-of-king.html
I think I have a comment that from Tosfos in Brachos there is no srarah in Torah; Reb Elchonon in Bava Basra argues. Yesterday I was reading Brody's "Saadyah Gaon" chapter 1 that there were differences between yerusha in Sura and Pumpedisa (sons who were wise enough followed their fathers i nthe shuros but not necessarily as Gaon) and in Eretz Yisrael, where sons commonly followed father as Gaon.
5. Rash isv Shans Esrim. Why does Rashi emphasize Rav Papa had a kabala from his Rebbi to make these Gzeria shavas? There is a principle you can derive your own kal vachomer but not gzeira shava. Perhaps Rav Papa's approach was unlike those of other amoraim, but he did have a tradition for it. See Makos 14b sv gzeira shava - very strange: Reish Lakish was a talmid of Rav Yochanan, so how could he not have that gzeira shava tradition? We must answer (see Sefer Mareh Makom) that Tosfos in Eruvin says Reish Lakis had learned before he became a bandit and he did not have a tradition of such a gzeira shava from that Rebbi.
1. Rashi sv Limlachim. See here: (Rambam Igeres Techiyas Hameisim Ramabm L'am edition (Mossad Harav Kook) with footnote aleph. That minyan hashtaros began in the time of Alexander the Great, which was before the time of the Gemara. (And Alexander was Greek; is that applicable to Tosfos sv Limlachim?)
2. Rashi leshmitin. See Makos 8b Rabi Akiva has drasha that it is asur to plow and prune before shmita starts. Whether we don't pasken like him or it is an asmachta (unlikely), interesting. And see Torah Temima to Shemos 34:21.
2b
3. Gemara - yom echad bashana chashuv Shana. See Makos 3b shloshim yom chashuv shana; seems our gemara will discuss this below on daf 10.
4. Rash isv umelech ben Melech - malchus yerusha,. See my posts
http://shasdaf.blogspot.com/2009/01/76b-srarah-part-1.html
http://shasdaf.blogspot.com/2009/02/srarah-part-5-women-srarah-and-loose.html
http://shasdaf.blogspot.com/2009/01/srarah-part-4-appointment-of-king.html
I think I have a comment that from Tosfos in Brachos there is no srarah in Torah; Reb Elchonon in Bava Basra argues. Yesterday I was reading Brody's "Saadyah Gaon" chapter 1 that there were differences between yerusha in Sura and Pumpedisa (sons who were wise enough followed their fathers i nthe shuros but not necessarily as Gaon) and in Eretz Yisrael, where sons commonly followed father as Gaon.
5. Rash isv Shans Esrim. Why does Rashi emphasize Rav Papa had a kabala from his Rebbi to make these Gzeria shavas? There is a principle you can derive your own kal vachomer but not gzeira shava. Perhaps Rav Papa's approach was unlike those of other amoraim, but he did have a tradition for it. See Makos 14b sv gzeira shava - very strange: Reish Lakish was a talmid of Rav Yochanan, so how could he not have that gzeira shava tradition? We must answer (see Sefer Mareh Makom) that Tosfos in Eruvin says Reish Lakis had learned before he became a bandit and he did not have a tradition of such a gzeira shava from that Rebbi.
Thursday, March 13, 2014
Bavel vs Eretz Yisrael as Center of Torah
Here is a collection of ideas that I have not yet been able to wrap up into a series of posts - I have not yet reached a conclusion. But with Daf Yomi at this place in Sukkah, I want to offer this in the hopes that it helps others, and myself, in understanding the Center of Torah frequently transferring between Bavel and Eretz Yisrael.
Sukkah 44a last line - R' Yochanan said
והא"ר יוחנן דלכון אמרי דלהון היא
רש"י מסכת סוכה דף מד עמוד א
תוספות הרא"ש מסכת סוכה דף מד עמוד א
Also see Brachos 44a bottom, and Tosfos, if R' Yochanan was giving shiur for Bnei Bavel so he taught them the minhag in Bavel, not the minhag in E"Y.
__
___
Tosfos, Sanhedrin 5a:
For inyanei isur v'heter, Chachmei EY were greater. Very interesting (strange)
__
תלמוד בבלי מסכת חולין דף יח עמוד ב
כי סליק רבי זירא אכל מוגרמת דרב ושמואל, אמרי ליה: לאו מאתריה דרב ושמואל את? אמר להו: מאן אמרה? יוסף בר חייא, יוסף בר חייא מכולי עלמא גמיר. שמע רב יוסף איקפד, אמר: אנא מכולי עלמא גמירנא? אנא מרב יהודה גמירנא, דאפי' ספיקי דגברי גריס, דאמר רב יהודה אמר ר' ירמיה בר אבא, ספק משמיה דרב ספק משמיה דשמואל: שלשה מתירין את הבכור במקום שאין מומחה. ור' זירא לית ליה נותנין עליו חומרי המקום שיצא משם וחומרי המקום שהלך לשם? אמר אביי: הני מילי מבבל לבבל ומארץ ישראל לארץ ישראל, אי נמי מארץ ישראל לבבל, אבל מבבל לארץ ישראל, כיון דאנן כייפינן להו עבדינן כוותייהו. רב אשי אמר: אפילו תימא מבבל לארץ ישראל, הני מילי היכא דדעתו לחזור, ר' זירא אין דעתו לחזור הוה.
תוספות מסכת חולין דף יח עמוד ב
כיון דאנן כייפינן להו כו' - בפ"ק דסנהדרין (דף ה.) משמע איפכא לענין ליטול רשות לדון להיות פטור מלשלם דקאמר מהכא להתם מהני מהתם להכא מאי ואומר ר"ת דלענין איסור והיתר בני ארץ ישראל עדיפי דחכימי טפי אבל לענין הפקעת ממון ראש הגולה עדיף כדאמרינן התם דהכא שבט והתם מחוקק ואמרינן נמי לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גליות שבבבל שרודים את העם במקל ומחוקק מבין רגליו אלו בני בניו של הלל שמלמדים תורה ברבים ואמרינן בפרק ב' דהוריות (דף יא:) נשיא שבא"י אין מביא שעיר משום דאיכא בבבל ראש גולה ועשיר ממנו.
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פה עמוד א
רבי זירא כי סליק לארעא דישראל יתיב מאה תעניתא דלשתכח גמרא בבלאה מיניה, כי היכי דלא נטרדיה.
רש"י מסכת בבא מציעא דף פה עמוד א
דלא ניטרדיה - כשעלה לארץ ישראל ללמוד מפי רבי יוחנן, ואמוראין שבארץ ישראל לא היו בני מחלוקת, ונוחין זה לזה כשמן, כדאמרינן בסנהדרין (כד, א), ומיישבין את הטעמים בלא קושיות ופירוקין.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כד עמוד א
אמר רבי אושעיא: מאי דכתיב אואקח לי (את) שני מקלות לאחד קראתי נועם ולאחד קראתי חובלים, נועם - אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל, שמנעימין זה לזה בהלכה. חובלים - אלו תלמידי חכמים שבבבל, שמחבלים זה לזה בהלכה. בויאמר (אלי) אלה [שני] בני היצהר העמדים וגו' ושנים זיתים עליה. יצהר אמר רבי יצחק: אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל, שנוחין זה לזה בהלכה כשמן זית, ושנים זיתים עליה - אלו תלמידי חכמים שבבבל שמרורין זה לזה בהלכה כזית. גואשא עיני וארא והנה שתים נשים יוצאות ורוח בכנפיהם ולהנה כנפים ככנפי החסידה ותשאנה האיפה בין השמים ובין הארץ ואמר אל המלאך הדבר בי אנה המה מולכות את האיפה ויאמר אלי לבנות לה בית בארץ שנער. אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: זו חנופה וגסות הרוח שירדו לבבל. - וגסות הרוח לבבל נחית? והאמר מר: עשרה קבין גסות ירדו לעולם, תשעה נטלה עילם - ואחת כל העולם כולו! - אין, לבבל נחית, ואישתרבובי דאישתרבב לעילם. דיקא נמי, דכתיב לבנות לה בית בארץ שנער - שמע מינה. והאמר מר: סימן לגסות הרוח עניות, ועניות לבבל נחית! - מאי עניות - עניות תורה. דכתיב דאחות לנו קטנה ושדים אין לה אמר רבי יוחנן: זו עילם שזכתה ללמוד ולא זכתה ללמד. - מאי בבל? אמר רבי יוחנן: בלולה במקרא, בלולה במשנה, בלולה בתלמוד. הבמחשכים הושיבני כמתי עולם אמר רבי ירמיה: זה תלמודה של בבל.
רש"י מסכת סנהדרין דף כד עמוד א
מחבלים - בלשון עז וחמה מקשין זה לזה ובני ארץ ישראל נוחין יחד, ומעיינין יחד, ומתקן זה את דברי זה, והשמועה יוצאה לאור.
משמנין - נוחין כשמן.
איפה - זה יצר הרע.
שתי נשים - חנופות, וגסות הרוח.
ורוח בכנפיהם - לשון גסות הרוח.
ככנפי החסידה - זו חנופה, שמראין עצמם חסידים.
לבנות לה בית - ולא כתיב (להם) +מסורת הש"ס: להן+, אלמא האחת לבדה נתישבה שם.
עניות תורה - בעילם היא, דניאל בעילם הוה דכתיב (דניאל ח) ואני (הייתי) בשושן הבירה אשר בעילם המדינה ולא רבץ תורה, עזרא הוה בבבל ולמד חק ומשפט בישראל.
במחשכים הושיבני - שאין נוחין זה עם זה ותלמודם ספק בידם.
תלמוד בבלי מסכת מכות דף ז עמוד א
מחוצה לארץ לארץ - סותרין את דינו, מפני זכותה של ארץ ישראל.
_
Rav Nachman treated E"Y and chachmei EY with great respect: Taanis 21b declared a fast for troubles in EY. He would ask questions to E"Y (Beitza 25b) . He once rejected a halach he heard from his Rebbi Shmuel because someone came from EY with a diff psak (Shabbos 108b).
_
_____________Excerpt from the following article: http://www.avakesh.com/maimonides/ Rambam and Yerushalmi
Yerushalmi to Rambam was equal to Bavli in authority. He even wrote a commentary on it, entitled Hilchos HaYerushalmi. That was not the approach of Tosafot, see B.Berachot 11b, s.v. she-kevar niftar, where Tosafot state in response to a difficulty presented by a Yerushalmi: “And Ri answers that we do not accept this Yerushalmi since our Talmud does not quote it.”ביאור הגר”א אורח חיים סימן תלו סעיף א ד”ה א”צ לבדוק
“…אבל הרמב”ם דרכו לנטות אחר הירושלמי ברוב מקומות
On the other hand, this may not be correct because Yerushalmi in general never made a strong distinction between Tannaim and Amoraim. For example, just as we find R. Yochanan arguing on Rebbi, in Peah 1:4 we find R. Yehuda Nesiah arguing on Rebbi and R. Yehuda Nesiah was Rebbe's grandson.(See Doros Harishonim v.5, 40)
Shasdaf Note: the article quoted in this article became part of a book:
Greenwald, Leopold,1889-1955.
Title ha-Raʾu mesadre ha-Bavli et ha-Yerushalmi / me-et Yekutiʾel Yehudah Grinṿald.
הראו מסדרי הבבלי את הירושלמי
Imprint Yerushalayim ; Nyu Yorḳ, ha-Makhon le-meḥḳar ule-madaʻ ha-Yerushalmi, 714, c1954.
Descr. 160 p. 24 cm.
If I'm not mistaken, it is a powerful influence in an article by Rabbi Yosef Gavriel Bechhofer about the Yerushlami - see http://www.yerushalmionline.org/articles.html.
Palestine Palestinean Talmud
Sukkah 44a last line - R' Yochanan said
והא"ר יוחנן דלכון אמרי דלהון היא
רש"י מסכת סוכה דף מד עמוד א
והאמר
ר' יוחנן דלכון אמרי דלהון היא - רב כהנא היה מתלמידי רב, והיה חריף מאד,
וברח לארץ ישראל לפני רבי יוחנן מחמת מרדין, [שהרג לאדם אחד] כדאמרינן בפרק
בתרא דבבא קמא (קיז, א), והוצרך לו רבי יוחנן לכמה ספיקות, והיה אומר רבי
יוחנן לבני ארץ ישראל: סבור הייתי שתורה שלכם, שלא גליתם מארצכם ולא היה
לכם טירוף הדעת, אבל ראיתי שהיא של בני בבל, שאף על פי שגלו, עמדה להם חכמת
החרש והמסגר שגלו עם יכניה, כדכתיב (מלכים ב' כד) הכל גבורים עושי מלחמה
ותניא בסדר עולם: וכי מה גבורה עושין בני אדם הנתונין בשלשלאות של ברזל,
אלא, שגבורים היו במלחמתה של תורה - אלמא סבירא ליה לרבי יוחנן דלא נשתכחה
תורה בגלות בבל.
תוספות הרא"ש מסכת סוכה דף מד עמוד א
והאמר
ר' יוחנן דילכון אמרי דילהון היא, פי' רש"י רב כהנא מתלמידי דרב היה וברח
מבבל לארץ ישראל מחמת מרדין והוצרך לו ר' יוחנן לכמה ספיקות והיה אומר ר'
יוחנן לבני ארץ ישראל סבור הייתי שהתורה שלכם שלא גליתם מארצכם ולא היה לכם
טירוף הדעת אבל ראיתי שהיא של בני בבל אלמא לר' יוחנן [לא] נשתכחה תורה
בגלות של בני בבל, והקשה ר"ת מי לא אשכחן פרק הבונה גבי מנצפ"ך שכחום וחזרו
ויסדום, ור"ח גריס דילכון אמר דילהון היא ומפרש ר"ת שהיה אומר ר' יוחנן
לתלמידים שהיו יושבים לפניו מבבל אחד משלכם אמר שהוא רב כהנא שעלה מבבל
דילהון היא כלומר משלהם היא הם מעצמן נהגו בה מנהג בעלמא, וכן מצינו בחכמי
ארץ ישראל שהיו רגילים לדבר לתלמידים של בבל וכן חכמים של בבל לתלמידים של
ארץ ישראל כדאשכחן לקמן רב חייא בר אשי שהיה מבבל אמר פוחת בה ארבעה דאיירי
לבני א"י ור' יהושע בן לוי שהיה מא"י קאמר מדליק בה את הנר ואיירי לבני
בבל, וכן פ"ק דשבת גבי משיתיר את חגורו.
Also see Brachos 44a bottom, and Tosfos, if R' Yochanan was giving shiur for Bnei Bavel so he taught them the minhag in Bavel, not the minhag in E"Y.
__
___
Tosfos, Sanhedrin 5a:
For inyanei isur v'heter, Chachmei EY were greater. Very interesting (strange)
דהכא שבט והתם מחוקק. משמע
דשבט עדיף והא דאמר בפרק מקום שנהגו (פסחים דף נא. ושם) אבל מבבל לא"י
כיון דאנן כייפינן להו עבדינן כוותייהו ואומר רבינו תם דה"מ במילתא דאיסור
והיתר דבני א"י חכימי טפי דאוירא דא"י מחכים כדאמר הכא דאיקרו מחוקק
שמלמדין תורה ברבים אבל לענין הפקעת ממון ליפטר דהפקר בית דין הפקר עדיפי
בני בבל דאיקרו שבט שרודין את העם במקל והיינו טעמא משום דראש גולה מזכרים
ונשיא שבא"י מנקבות כדאמר בירושלמי :
____
I wrote ( http://shasdaf.blogspot.com/2008/12/hearos-on-daf-69.html )
69b Rashi s.v. Mesayei'a. It seems that when Ezra returned to E"Y, no gedolim remained in Bavel. Things did not remain that way, the leadership shifted to the talmidei chachamim in Bavel, and shas has many examples where students left E"Y to learn from the gedolim in Bavel (and see Rashi below 71a s.v. kotzim). In regard to proclaiming a leap year, it had to be done in E"Y unless the leaders in Bavel were much later, I think a gemara in Brachos says that when someone proclaimed a leap year in Bavel he was told "the cubs are now lions" that the talmidim in E"Y have developed into outstanding gedolim and they were qualified to rule on making a leap year.
*
Re the shift between Bavel or E"Y being the center of learning
1) Psachim (about how to bring knife when erev pesach is shabbos, Bnei Beseira did not remember) - Hillel came to E"Y from Bavel. at that time Bavel was greater. At that point, the center had been Bavel, but with Hillel, it seemed to shift to E"Y. (Achronim argue whether Hillel was greater than Bnei Beseirah or were Bnei Beseirah overly generous in relinquishing their position to Hillel)
2)see R' Yirmiyah's comment on Ksuvos 85a (also see Sanhedrin 24a. The reality is that things changed. Ritva, Toma 57 brings Tshuvos Harambam (see Margolios Hayam Sanhedrin 24 for source: Shu"t Harambam (Jerusalem 5694) siman 349; also in Igros Harambam (Maale Adumim, 5755, they claim it's from Rav Maimon, father of Rambam) that there were Shmados in the time of Rabbh& R' Yosef and Abaye & Rava (see Bava Metzia 85) but by the time of Rav Ashi the Bavli was of the highest quality.
*
Correction to comment - Bavel was NOT greater than E"Y in the time of Hillel. Hillel was born in Bavel (See Shabbos 30-31). He was a talmid of Shmaye and Avtalyon who lived in E"Y (they were Av Beis Din etc - see Chagiga 2:2 and my post about Srarah), and also Gemara Yoma that once the Kohen Gadol got mad on Yom Kippur because the assembled multitude followed Shmaye & Avtalyon and not the KG - they were in E"Y.
__
תלמוד בבלי מסכת חולין דף יח עמוד ב
כי סליק רבי זירא אכל מוגרמת דרב ושמואל, אמרי ליה: לאו מאתריה דרב ושמואל את? אמר להו: מאן אמרה? יוסף בר חייא, יוסף בר חייא מכולי עלמא גמיר. שמע רב יוסף איקפד, אמר: אנא מכולי עלמא גמירנא? אנא מרב יהודה גמירנא, דאפי' ספיקי דגברי גריס, דאמר רב יהודה אמר ר' ירמיה בר אבא, ספק משמיה דרב ספק משמיה דשמואל: שלשה מתירין את הבכור במקום שאין מומחה. ור' זירא לית ליה נותנין עליו חומרי המקום שיצא משם וחומרי המקום שהלך לשם? אמר אביי: הני מילי מבבל לבבל ומארץ ישראל לארץ ישראל, אי נמי מארץ ישראל לבבל, אבל מבבל לארץ ישראל, כיון דאנן כייפינן להו עבדינן כוותייהו. רב אשי אמר: אפילו תימא מבבל לארץ ישראל, הני מילי היכא דדעתו לחזור, ר' זירא אין דעתו לחזור הוה.
תוספות מסכת חולין דף יח עמוד ב
כיון דאנן כייפינן להו כו' - בפ"ק דסנהדרין (דף ה.) משמע איפכא לענין ליטול רשות לדון להיות פטור מלשלם דקאמר מהכא להתם מהני מהתם להכא מאי ואומר ר"ת דלענין איסור והיתר בני ארץ ישראל עדיפי דחכימי טפי אבל לענין הפקעת ממון ראש הגולה עדיף כדאמרינן התם דהכא שבט והתם מחוקק ואמרינן נמי לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גליות שבבבל שרודים את העם במקל ומחוקק מבין רגליו אלו בני בניו של הלל שמלמדים תורה ברבים ואמרינן בפרק ב' דהוריות (דף יא:) נשיא שבא"י אין מביא שעיר משום דאיכא בבבל ראש גולה ועשיר ממנו.
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פה עמוד א
רבי זירא כי סליק לארעא דישראל יתיב מאה תעניתא דלשתכח גמרא בבלאה מיניה, כי היכי דלא נטרדיה.
רש"י מסכת בבא מציעא דף פה עמוד א
דלא ניטרדיה - כשעלה לארץ ישראל ללמוד מפי רבי יוחנן, ואמוראין שבארץ ישראל לא היו בני מחלוקת, ונוחין זה לזה כשמן, כדאמרינן בסנהדרין (כד, א), ומיישבין את הטעמים בלא קושיות ופירוקין.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כד עמוד א
אמר רבי אושעיא: מאי דכתיב אואקח לי (את) שני מקלות לאחד קראתי נועם ולאחד קראתי חובלים, נועם - אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל, שמנעימין זה לזה בהלכה. חובלים - אלו תלמידי חכמים שבבבל, שמחבלים זה לזה בהלכה. בויאמר (אלי) אלה [שני] בני היצהר העמדים וגו' ושנים זיתים עליה. יצהר אמר רבי יצחק: אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל, שנוחין זה לזה בהלכה כשמן זית, ושנים זיתים עליה - אלו תלמידי חכמים שבבבל שמרורין זה לזה בהלכה כזית. גואשא עיני וארא והנה שתים נשים יוצאות ורוח בכנפיהם ולהנה כנפים ככנפי החסידה ותשאנה האיפה בין השמים ובין הארץ ואמר אל המלאך הדבר בי אנה המה מולכות את האיפה ויאמר אלי לבנות לה בית בארץ שנער. אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: זו חנופה וגסות הרוח שירדו לבבל. - וגסות הרוח לבבל נחית? והאמר מר: עשרה קבין גסות ירדו לעולם, תשעה נטלה עילם - ואחת כל העולם כולו! - אין, לבבל נחית, ואישתרבובי דאישתרבב לעילם. דיקא נמי, דכתיב לבנות לה בית בארץ שנער - שמע מינה. והאמר מר: סימן לגסות הרוח עניות, ועניות לבבל נחית! - מאי עניות - עניות תורה. דכתיב דאחות לנו קטנה ושדים אין לה אמר רבי יוחנן: זו עילם שזכתה ללמוד ולא זכתה ללמד. - מאי בבל? אמר רבי יוחנן: בלולה במקרא, בלולה במשנה, בלולה בתלמוד. הבמחשכים הושיבני כמתי עולם אמר רבי ירמיה: זה תלמודה של בבל.
רש"י מסכת סנהדרין דף כד עמוד א
מחבלים - בלשון עז וחמה מקשין זה לזה ובני ארץ ישראל נוחין יחד, ומעיינין יחד, ומתקן זה את דברי זה, והשמועה יוצאה לאור.
משמנין - נוחין כשמן.
איפה - זה יצר הרע.
שתי נשים - חנופות, וגסות הרוח.
ורוח בכנפיהם - לשון גסות הרוח.
ככנפי החסידה - זו חנופה, שמראין עצמם חסידים.
לבנות לה בית - ולא כתיב (להם) +מסורת הש"ס: להן+, אלמא האחת לבדה נתישבה שם.
עניות תורה - בעילם היא, דניאל בעילם הוה דכתיב (דניאל ח) ואני (הייתי) בשושן הבירה אשר בעילם המדינה ולא רבץ תורה, עזרא הוה בבבל ולמד חק ומשפט בישראל.
במחשכים הושיבני - שאין נוחין זה עם זה ותלמודם ספק בידם.
תלמוד בבלי מסכת מכות דף ז עמוד א
מחוצה לארץ לארץ - סותרין את דינו, מפני זכותה של ארץ ישראל.
_
Rav Nachman treated E"Y and chachmei EY with great respect: Taanis 21b declared a fast for troubles in EY. He would ask questions to E"Y (Beitza 25b) . He once rejected a halach he heard from his Rebbi Shmuel because someone came from EY with a diff psak (Shabbos 108b).
_
_____________Excerpt from the following article: http://www.avakesh.com/maimonides/ Rambam and Yerushalmi
Yerushalmi to Rambam was equal to Bavli in authority. He even wrote a commentary on it, entitled Hilchos HaYerushalmi. That was not the approach of Tosafot, see B.Berachot 11b, s.v. she-kevar niftar, where Tosafot state in response to a difficulty presented by a Yerushalmi: “And Ri answers that we do not accept this Yerushalmi since our Talmud does not quote it.”ביאור הגר”א אורח חיים סימן תלו סעיף א ד”ה א”צ לבדוק
“…אבל הרמב”ם דרכו לנטות אחר הירושלמי ברוב מקומות
On the other hand, this may not be correct because Yerushalmi in general never made a strong distinction between Tannaim and Amoraim. For example, just as we find R. Yochanan arguing on Rebbi, in Peah 1:4 we find R. Yehuda Nesiah arguing on Rebbi and R. Yehuda Nesiah was Rebbe's grandson.(See Doros Harishonim v.5, 40)
Shasdaf Note: the article quoted in this article became part of a book:
Greenwald, Leopold,1889-1955.
Title ha-Raʾu mesadre ha-Bavli et ha-Yerushalmi / me-et Yekutiʾel Yehudah Grinṿald.
הראו מסדרי הבבלי את הירושלמי
Imprint Yerushalayim ; Nyu Yorḳ, ha-Makhon le-meḥḳar ule-madaʻ ha-Yerushalmi, 714, c1954.
Descr. 160 p. 24 cm.
If I'm not mistaken, it is a powerful influence in an article by Rabbi Yosef Gavriel Bechhofer about the Yerushlami - see http://www.yerushalmionline.org/articles.html.
Palestine Palestinean Talmud
Tuesday, February 4, 2014
Repost: Adar Yahrzeit in Leap Year
Kol Eliyahu Tetzave 27:20
Many ask why Moshe's name is not found in Parshas Tetzaveh. The Vilna Gaon answers that 7 Adar, the yahrzeit of Moshe, ususally falls out during the week we read Tetzave and for that reason Moshe's name is not in the Parsha.
I consulted a 200 year calendar and saw that this is true, even for leap years: 7 Adar I nearly always falls during the week of Tetzaveh.
This would support the following statement: If someone has a yahrzeit in Adar, when it is a leap year, you would observe the yahrzeit in Adar I.
There are three opinions about it in the Shulchan Aruch:
Based on the Kol Eliyahu in Tetzave, I would suggest the Gra agrees with #2 - Rama citing custom of bnei Ashkenaz. However, he paskens like the third opinion - observe the yahrzeit in both Adars:
The Aruch Hashulchan disagrees with the Gra in Se'if 14:
ואתה
תצוה את בני ישראל וגו' (שמות כז. כ) כבר דברו בזה המפרשים מדוע לא נזכר
שמו של משה רבינו ע"ה בפרשה זאת, וי"ל הטעם, והוא, משום דז' אדר נופל תמיד
בשבוע של פרשת תצוה [רק לפעמים רחוקות יקרה שפרשת תצוה נופל אחר ז' אדר]
והשם יתברך ויתעלה שמו הצופה ומביט עד סוף כל הדורות, ידע מראש כי בז' אדר
יסתלק משה רבינו ע"ה, לזאת לא זכר שמו בפרשה הזאת לרמז על זה. (קהלת יצחק
עה"ת):
Many ask why Moshe's name is not found in Parshas Tetzaveh. The Vilna Gaon answers that 7 Adar, the yahrzeit of Moshe, ususally falls out during the week we read Tetzave and for that reason Moshe's name is not in the Parsha.
I consulted a 200 year calendar and saw that this is true, even for leap years: 7 Adar I nearly always falls during the week of Tetzaveh.
This would support the following statement: If someone has a yahrzeit in Adar, when it is a leap year, you would observe the yahrzeit in Adar I.
There are three opinions about it in the Shulchan Aruch:
- Mechaber says observe it in Adar II.
- Rama says to commemorate it in Adar I, and this is the Ashkenazic custom.
- Rama mentions another opinion - observe the yahrzeit in both Adar I and II.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תענית סימן תקסח
סעיף ז
כשאירע יום (מא) שמת אביו או אמו באדר, והשנה מעוברת, יתענה כ [טז] באדר ב'. הגה: ויש אומרים דיתענה בראשון (מהרי"ל ומהר"י מינץ), אם לא שמת בשנת העיבור <ג> באדר שני דאז נוהגים להתענות בשני (ת"ה סימן רצ"ה /רצ"ד/); וכן המנהג להתענות בראשון, (מב) מיהו יש מחמירין להתענות בשניהם (פסקי מהר"י בשם מהר"י מולין).
סעיף ז
כשאירע יום (מא) שמת אביו או אמו באדר, והשנה מעוברת, יתענה כ [טז] באדר ב'. הגה: ויש אומרים דיתענה בראשון (מהרי"ל ומהר"י מינץ), אם לא שמת בשנת העיבור <ג> באדר שני דאז נוהגים להתענות בשני (ת"ה סימן רצ"ה /רצ"ד/); וכן המנהג להתענות בראשון, (מב) מיהו יש מחמירין להתענות בשניהם (פסקי מהר"י בשם מהר"י מולין).
Based on the Kol Eliyahu in Tetzave, I would suggest the Gra agrees with #2 - Rama citing custom of bnei Ashkenaz. However, he paskens like the third opinion - observe the yahrzeit in both Adars:
ביאור הגר"א אורח חיים סימן תקסח
כשאירע כו'. כמו בנדרים וידע שהשנה מעוברת. מהרי"ו סי' ה' והביאו ב"י והוא כשיטת הרמב"ם שפסק כר"מ בנדרים ס"ג וכאוקימתא דאביי שם דסתם מתני' ר"מ היא וכמ"ש בש"ע י"ד סי' ר"כ בשמו אבל כל הפוסקים חלקו עליו וכמ"ש הרא"ש והר"ן שם דהלכה כר' יהודה וכן פסק בש"ע שם ובח"מ סי' מ"ג סכ"ח ובא"ח ריש סי' (תכ"ח) [תכ"ז] בהג"ה ובא"ע סי' קכ"ו ס"ז בהג"ה וז"ש הרב וי"א כו' וכ"כ בתה"ד סי' רצ"ד ומהרי"ל סי' ל"א ועוד כ' מהרי"ל ראיה ממ"ש בפרק קמא דמגילה דאי לאו מסמך גאולה לגאולה מסתבר טעמיה לעשות בראשון אלא שכ' די"ל דשם משום דאין מעבירין על המצות אבל בתה"ד שם הביא ג"כ ראיה זו וכ' משום דאין מעבירין על המצות וה"נ דאין מעבירין כו' וכ' שם אח"כ ראיתי כו' והוא דברי מהרי"ל שם ולא חש לדבריו. אבל כל ראיותיהן אינן נראין לי דמנדרים אין ראיה דשם פליגי בלשון בני אדם דבנדרים הלכו אחר לשון ב"א וכן בשטרות אבל כאן העיקר להתענות בשניהם דלרשב"ג ל"פ את"ק במגילה ו' ב' אלא בסדר פרשיות אבל בשאר מודה לת"ק שכל מצות הנוהגות בשני נוהגות בראשון וכ"ה במגילת תענית ספי"ב דחשיב שם מגילת תענית של אדר כתוב שם ואין בין אדר ראשון לאדר השני אלא קריאת המגילה ושילוח מתנות לאביונים וכן ראיתי במ"א שהביא ראיה זו ואף שכ' שם רשב"ג אומר כל מצות שנוהגות בשני אינן נוהגות בראשון חוץ מן ההספד ותענית שאסורין בזה ובזה וקי"ל כרשב"ג מ"מ הא אמר חוץ מן ההספד ותענית ור"ל כל האמורין במגילת תענית דעלה קאי וה"ה להתענות כמ"ש בגמרא דאין ביניהם אלא סדר פרשיות דצריכי להיות סמוך לניסן וכן מ"ש בגמ' ושוין בהספד כו' קאי אכל האסורין בחדש זה וז"ש תוס' שם ד"ה ור"א כו' די"ד וט"ו שבאדר ראשון אף שאסור בהספד ותענית א"צ לעשות משתה ושמחה ולכאורה קשה הא איסור הספד ותענית ילפינן ממ"ש משתה ושמחה אבל לפ"ז ניחא דטעם הספד ותענית שאסור בראשון לאו משום קרא דקרא לא אסיר אלא בשני כמ"ש השנית אלא משום דכתיבי במגילת תענית כמ"ש במגילת תענית ובגמ' שם ה' ב' וכת' שם במגילת תענית ואין בין אדר ראשון כו' כנ"ל ואח"כ כת' וכותבין בשטר אדר ראשון כו' כמ"ש בס"פ קונם אלמא דשטרות הן במחלוקת אחרת. וראיה שניה שהביאו ממגילה שם מ"ש דטעמא דרשב"ג משום גאולה כו'. לאו ראיה היא דודאי לסברתם דסברי בחדש אחד לבד ראיה היא אבל הגמרא דשם מוכח כמ"ש דנוהג בשניהם מדפריך טעמא דרשב"ג ולא פריך על ת"ק דנוהג בשניהם ש"מ דהסברא לנהוג בשניהם אלא דלאחר שלמדו מבכל שנה ושנה דאינו נוהג אלא באחד וכמש"ש ואי אשמועי' השנית כו' פריך בשלמא כו' אלא כו' וע"כ לא אצטריך בכל שנה ושנה בין לראב"י בין לרשב"ג אלא לאפוקי מת"ק דלא לנהוג בשניהם דלמעוטי ראשון או שני לא שמעינן מקרא אלא לזה משום דאין מעבירין ולזה משום דכתיב השנית אבל ראיית מ"א ממ"ש ואי אשמעי' השנית לא נראה דשאני דכתיב השנית ואדרבה מזה לכאורה מוכח לעשות בראשון אבל מה שכתבתי ראיה ברורה היא וכן מ"ש מ"א מספ"ב דתענית מיום ניקנור וטוריינוס ראיה ברורה היא וכן ממש"ש לא נצרכה אלא לחדש מעובר ואף שהעיקר כפירוש שני של רש"י שם וכן פי' התוס' שם מ"מ מדלא משני לא נצרכה אלא לשנה מעוברת ש"מ דנוהג אף בשני וכמ"ש במגילת תענית הנ"ל להדיא וכ"כ במהרי"ו שם שכן הורה מהרי"ל וכן הורה הוא וע' ש"ך בי"ד סי' ר"כ ס"ח דהרבה מאחרונים שס"ל כדברי הרמב"ם וכ' דגם בנדרים יש להחמיר בשניהם כ"ש כאן שמדינא הוא כן:
וכן המנהג. וכן פי' בי"ד ס"ס ת"ב:
כשאירע כו'. כמו בנדרים וידע שהשנה מעוברת. מהרי"ו סי' ה' והביאו ב"י והוא כשיטת הרמב"ם שפסק כר"מ בנדרים ס"ג וכאוקימתא דאביי שם דסתם מתני' ר"מ היא וכמ"ש בש"ע י"ד סי' ר"כ בשמו אבל כל הפוסקים חלקו עליו וכמ"ש הרא"ש והר"ן שם דהלכה כר' יהודה וכן פסק בש"ע שם ובח"מ סי' מ"ג סכ"ח ובא"ח ריש סי' (תכ"ח) [תכ"ז] בהג"ה ובא"ע סי' קכ"ו ס"ז בהג"ה וז"ש הרב וי"א כו' וכ"כ בתה"ד סי' רצ"ד ומהרי"ל סי' ל"א ועוד כ' מהרי"ל ראיה ממ"ש בפרק קמא דמגילה דאי לאו מסמך גאולה לגאולה מסתבר טעמיה לעשות בראשון אלא שכ' די"ל דשם משום דאין מעבירין על המצות אבל בתה"ד שם הביא ג"כ ראיה זו וכ' משום דאין מעבירין על המצות וה"נ דאין מעבירין כו' וכ' שם אח"כ ראיתי כו' והוא דברי מהרי"ל שם ולא חש לדבריו. אבל כל ראיותיהן אינן נראין לי דמנדרים אין ראיה דשם פליגי בלשון בני אדם דבנדרים הלכו אחר לשון ב"א וכן בשטרות אבל כאן העיקר להתענות בשניהם דלרשב"ג ל"פ את"ק במגילה ו' ב' אלא בסדר פרשיות אבל בשאר מודה לת"ק שכל מצות הנוהגות בשני נוהגות בראשון וכ"ה במגילת תענית ספי"ב דחשיב שם מגילת תענית של אדר כתוב שם ואין בין אדר ראשון לאדר השני אלא קריאת המגילה ושילוח מתנות לאביונים וכן ראיתי במ"א שהביא ראיה זו ואף שכ' שם רשב"ג אומר כל מצות שנוהגות בשני אינן נוהגות בראשון חוץ מן ההספד ותענית שאסורין בזה ובזה וקי"ל כרשב"ג מ"מ הא אמר חוץ מן ההספד ותענית ור"ל כל האמורין במגילת תענית דעלה קאי וה"ה להתענות כמ"ש בגמרא דאין ביניהם אלא סדר פרשיות דצריכי להיות סמוך לניסן וכן מ"ש בגמ' ושוין בהספד כו' קאי אכל האסורין בחדש זה וז"ש תוס' שם ד"ה ור"א כו' די"ד וט"ו שבאדר ראשון אף שאסור בהספד ותענית א"צ לעשות משתה ושמחה ולכאורה קשה הא איסור הספד ותענית ילפינן ממ"ש משתה ושמחה אבל לפ"ז ניחא דטעם הספד ותענית שאסור בראשון לאו משום קרא דקרא לא אסיר אלא בשני כמ"ש השנית אלא משום דכתיבי במגילת תענית כמ"ש במגילת תענית ובגמ' שם ה' ב' וכת' שם במגילת תענית ואין בין אדר ראשון כו' כנ"ל ואח"כ כת' וכותבין בשטר אדר ראשון כו' כמ"ש בס"פ קונם אלמא דשטרות הן במחלוקת אחרת. וראיה שניה שהביאו ממגילה שם מ"ש דטעמא דרשב"ג משום גאולה כו'. לאו ראיה היא דודאי לסברתם דסברי בחדש אחד לבד ראיה היא אבל הגמרא דשם מוכח כמ"ש דנוהג בשניהם מדפריך טעמא דרשב"ג ולא פריך על ת"ק דנוהג בשניהם ש"מ דהסברא לנהוג בשניהם אלא דלאחר שלמדו מבכל שנה ושנה דאינו נוהג אלא באחד וכמש"ש ואי אשמועי' השנית כו' פריך בשלמא כו' אלא כו' וע"כ לא אצטריך בכל שנה ושנה בין לראב"י בין לרשב"ג אלא לאפוקי מת"ק דלא לנהוג בשניהם דלמעוטי ראשון או שני לא שמעינן מקרא אלא לזה משום דאין מעבירין ולזה משום דכתיב השנית אבל ראיית מ"א ממ"ש ואי אשמעי' השנית לא נראה דשאני דכתיב השנית ואדרבה מזה לכאורה מוכח לעשות בראשון אבל מה שכתבתי ראיה ברורה היא וכן מ"ש מ"א מספ"ב דתענית מיום ניקנור וטוריינוס ראיה ברורה היא וכן ממש"ש לא נצרכה אלא לחדש מעובר ואף שהעיקר כפירוש שני של רש"י שם וכן פי' התוס' שם מ"מ מדלא משני לא נצרכה אלא לשנה מעוברת ש"מ דנוהג אף בשני וכמ"ש במגילת תענית הנ"ל להדיא וכ"כ במהרי"ו שם שכן הורה מהרי"ל וכן הורה הוא וע' ש"ך בי"ד סי' ר"כ ס"ח דהרבה מאחרונים שס"ל כדברי הרמב"ם וכ' דגם בנדרים יש להחמיר בשניהם כ"ש כאן שמדינא הוא כן:
וכן המנהג. וכן פי' בי"ד ס"ס ת"ב:
The Aruch Hashulchan disagrees with the Gra in Se'if 14:
ערוך השולחן אורח חיים הלכות תענית סימן תקסח
סעיף יג
כתב רבינו הב"י בסעיף ז' כשאירע יום שמת בו אביו ואמו באדר והשנה מעוברת יתענה באדר שני עכ"ל ודבריו תמוהים דלהדיא כתב ביו"ד סי' ר"כ דזהו להרמב"ם אבל רוב הפוסקים חולקים עליו וס"ל דסתם אדר היא אדר ראשון ולכן כתב עליו רבינו הרמ"א וי"א דמתענה בראשון אם לא שמת בשנת העיבור באדר שני דאז נוהגים להתענות בשני וכן המנהג להתענות בראשון מיהו יש מחמירים להתענות בשניהם עכ"ל וביו"ד סי' ת"ב פסק בפשיטות להתענות באדר ראשון ולא הזכיר להתענות בשניהם ע"ש ובאמת דבר תימא הוא אטו יש בזה איסור דאורייתא או דרבנן והרי מנהגא בעלמא הוא ומה שייך חומרות בזה וכיון שלדעת רוב רבותינו העיקר הוא אדר הראשון כן הלכה ורק מי שהתחיל לנהוג להתענות בשניהם צריך התרה:
סעיף יד
וראיתי מי שחולק על רבינו הרמ"א וס"ל דהעיקר להתענות בשניהם מטעם דכל המצות הנוהגות בשני נוהגות בראשון [הגר"א] ותמיהני דאטו מצות הם הלא מנהגא בעלמא הוא וביותר תמיהני דהא במתים תנן שמשפט רשעים בגיהנם י"ב חדש וא"כ אם מת באדר פשוטה הרי כלו י"ב חדשיו באדר הראשון ולפי המנהג שמפסיקין לומר קדיש בחדש מקודם הרי אנו מפסיקים בשבט וא"כ הרי ממילא דהיארציי"ט הוא באדר הראשון ואין זה ענין כלל לשארי דברים הלכך נלע"ד העיקר כדברי רבינו הרמ"א ומתענין רק באדר הראשון בלבד [והמג"א סק"כ הביא ראיה מתענית י"ח. דאמר אביי לא נצרכא אלא לחדש מעובר וכוונתו לפי' ראשון דרש"י ע"ש ותמוה הוא דאדר הסמוך לניסן לעולם חסר אלא שתאמר שלא נראית הלבנה עד ל' א"כ מאי צריך לשני אדרים ועוד דהו"ל לומר לשנה מעוברת ועוד דאף לפי' הראשון מסמך גאולה לגאולה עדיף כמו קריאת מגילה ומה עניינו ליארציי"ט והראיה השנייה מיום טוריינוס וניקנור וכוונתו שיתרץ דעל שנה מעוברת קאי תמיהני הא סתמא קתני ואי משום דנפקא מינה לעניין שנה מעוברת הא אסתם אדר קאי ועוד דמיסמך גאולה לגאולה עדיף כמ"ש ולכן העיקר כהרמ"א וגם מסקנת המג"א כן הוא כמ"ש בשם הר"ש הלוי ע"ש וכן פסק הא"ר בסי' תרפ"ה סק"ו ע"ש]:
סעיף יג
כתב רבינו הב"י בסעיף ז' כשאירע יום שמת בו אביו ואמו באדר והשנה מעוברת יתענה באדר שני עכ"ל ודבריו תמוהים דלהדיא כתב ביו"ד סי' ר"כ דזהו להרמב"ם אבל רוב הפוסקים חולקים עליו וס"ל דסתם אדר היא אדר ראשון ולכן כתב עליו רבינו הרמ"א וי"א דמתענה בראשון אם לא שמת בשנת העיבור באדר שני דאז נוהגים להתענות בשני וכן המנהג להתענות בראשון מיהו יש מחמירים להתענות בשניהם עכ"ל וביו"ד סי' ת"ב פסק בפשיטות להתענות באדר ראשון ולא הזכיר להתענות בשניהם ע"ש ובאמת דבר תימא הוא אטו יש בזה איסור דאורייתא או דרבנן והרי מנהגא בעלמא הוא ומה שייך חומרות בזה וכיון שלדעת רוב רבותינו העיקר הוא אדר הראשון כן הלכה ורק מי שהתחיל לנהוג להתענות בשניהם צריך התרה:
סעיף יד
וראיתי מי שחולק על רבינו הרמ"א וס"ל דהעיקר להתענות בשניהם מטעם דכל המצות הנוהגות בשני נוהגות בראשון [הגר"א] ותמיהני דאטו מצות הם הלא מנהגא בעלמא הוא וביותר תמיהני דהא במתים תנן שמשפט רשעים בגיהנם י"ב חדש וא"כ אם מת באדר פשוטה הרי כלו י"ב חדשיו באדר הראשון ולפי המנהג שמפסיקין לומר קדיש בחדש מקודם הרי אנו מפסיקים בשבט וא"כ הרי ממילא דהיארציי"ט הוא באדר הראשון ואין זה ענין כלל לשארי דברים הלכך נלע"ד העיקר כדברי רבינו הרמ"א ומתענין רק באדר הראשון בלבד [והמג"א סק"כ הביא ראיה מתענית י"ח. דאמר אביי לא נצרכא אלא לחדש מעובר וכוונתו לפי' ראשון דרש"י ע"ש ותמוה הוא דאדר הסמוך לניסן לעולם חסר אלא שתאמר שלא נראית הלבנה עד ל' א"כ מאי צריך לשני אדרים ועוד דהו"ל לומר לשנה מעוברת ועוד דאף לפי' הראשון מסמך גאולה לגאולה עדיף כמו קריאת מגילה ומה עניינו ליארציי"ט והראיה השנייה מיום טוריינוס וניקנור וכוונתו שיתרץ דעל שנה מעוברת קאי תמיהני הא סתמא קתני ואי משום דנפקא מינה לעניין שנה מעוברת הא אסתם אדר קאי ועוד דמיסמך גאולה לגאולה עדיף כמ"ש ולכן העיקר כהרמ"א וגם מסקנת המג"א כן הוא כמ"ש בשם הר"ש הלוי ע"ש וכן פסק הא"ר בסי' תרפ"ה סק"ו ע"ש]:
Thursday, December 5, 2013
Tuesday, November 12, 2013
Sinning Bishogeg or Unknowingly needing Kapara
About a comment on this post: http://shasdaf.blogspot.com/2009/03/freeing-your-slave-part-2.html
ולידרוש להו דאונס שרי
אכל במסעדה עם הכשר מהודר, ונתברר שאכל שם נבלות, האם צריך כפרה
שאלה אדם שנכנס למסעדה כשרה, ויש שם משגיח המפקח על עניני הכשרות ואמר לו שהכל כשר חלק. ואכל על פיו, לאחר זמן נודע שהגישו לו שם בשר לא מנוקר ואכל חלב. האם צריך לכתוב על פנקסו שחייב להביא חטאת, או שמא אנוס הוא, ופטור. כמו כן יש להסתפק במסעדה שבעליה מפורסם כירא ה' והיה שם גם משגיח, ולבסוף נודע שהאכיל את הציבור נבילות וטריפות האם חייב כפרה?
תשובה כתב הרמב"ם (בפירוש המשניות מסכת יומא פרק ח משנה ו): זכור כללים אלו וסמוך עליהם, והוא, אם שגג אדם בעשה ולא תעשה, או הזיד בעשה, ועשה תשובה, מתכפר לו מיד... וכל זה אם עבר ברצונו, אבל באונס הרי זה פטור. משמע מדבריו שאדם החוטא באונס לא צריך כלל כפרה. וכן מבואר ברמב"ם (פ"ה מהלכות שגגות הלכה ו) שכתב: בא על אשתו שלא בשעת וסתה וראתה דם בשעת התשמיש, הרי אלו פטורין מקרבן חטאת, מפני שזה כאנוס הוא ולא שוגג, שהשוגג היה לו לבדוק ולדקדק ואילו בדק יפה יפה ודקדק בשאלות לא היה בא לידי שגגה, ולפי שלא טרח בדרישה ובחקירה ואחר כך יעשה, צריך כפרה, אבל זה מה לו לעשות הרי טהורה היתה ושלא בשעת וסתה בעל אין זה אלא אונס, עכ"ל.
וכן מבואר להדיא במורה נבוכים (ח"ג סימן מא) וז"ל: ודע שמעשי העבירות יחלק לד' חלקים, האחד מהם האנוס, השני השוגג, השלישי המזיד, הרביעי העושה ביד רמה. אמנם האונס כבר נאמר בו שלא יענש ואין עליו חטא כלל, אמר יתעלה ולנערה לא תעשה דבר אין לנערה חטא מות..., הרי שהעושה עבירה בשוגג אין בו חטא כלל.
וז"ל ערוך השולחן (או"ח סימן תרב ס"ז): ואין לתמוה על מה צריך השוגג לעשות תשובה, דוודאי כן הוא שהרי בויקרא בקרבנות חטאות ואשמות שהם על השוגג כתיב כמה פעמים וכפר עליו הכהן מחטאתו ונסלח לו, אלמא שקרוי חטא וצריך סליחה וכפרה, ובסוף שלח כתיב 'וכפר הכהן על הנפש השוגגת בחטאה בשגגה לפני ד' לכפר עליו ונסלח לו', והטעם דגם שוגג בא מהעדר זהירות, לאפוקי אונס דא"צ תשובה, כמ"ש הרמב"ם בפי' המשנה סוף יומא, אבל שוגג אינו דומה לאונס, עכ"ל. הרי שנקט שאונס אין צריך כפרה כלל.
והקשו האחרונים על דברי הרמב"ם מדברי התורת כהנים (פרשת אחרי מות ובילקוט שמעוני רמז תקעו) שם נאמר: "והתודה עליו [על השעיר המשתלח], זה וידוי דברים..., אין לי אלא ודאיהן אנוסיהן ספיקותם מנין", משמע שגם עבירה באונס נחשבת לעבירה וצריכה כפרה, ורק קרבן לא צריך להביא על אונס.
והביא מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א (בהערות על מסכת יומא דף פז ע"א) שיש שרצו לתרץ שאמנם כפרה לא צריך, אבל ביום הכיפורים בעינן 'לפני ה' תטהרו', ואע"פ שלא עבר אלא באונס מ"מ אינו טהור לגמרי. אך כתב שם שברמב"ם לא משמע כן.
ולכן תירץ מו"ח שליט"א שבאונס רגיל לא צריך כלל כפרה, וכל דברי התורת כהנים אמורים בג' עבירות חמורות דדינם שיהרג ולא יעבור, ובזה אם עבר ולא נהרג דאינם נענשים כיון שהם אנוסים, אבל מכל מקום צריכים כפרה כיון שעברו על הדין, יעו"ש. [עוד יש לתרץ קושיה זו, דיש אופנים שהוא נענש על מה שהיה אנוס, כגון מי שיצא בספינה תוך ג' ימים לפני השבת, והיה חייב לחלל שבת משום פיקוח נפש, שחייב כפרה על כך שנכנס לסכנה כמבואר במשנ"ב (סימן רמח ס"ק כו)].
ולפי זה בנידוננו שהיה אונס גמור לכאורה אינו צריך כפרה. ויעוין גם בפנים מאירות (ח"ב סי' מא, וח"ג סימן יט הו"ד בפתחי תשובה יו"ד סימן כט סק"א) שכתב באחד שאכל עוף ואח"כ מצא בו אחד מי"ח טריפות שאין צריך כפרה על מה שאכל דהוי אונס. ובפמ"ג (בפתיחה לסימן לה ד"ה והנה הנפ"מ) הביא את דברי הפנים מאירות וכתב שכל זה דוקא אם אכל טריפה שלא הצריכו חז"ל לבדוק, אבל אם נמצא שלא בדקו את הריאה, ודאי שצריך כפרה דלאו אונס הוא, כיון שהוא מיעוט המצוי, וחז"ל הצריכו בדיקה כמבואר בשו"ע (ריש סימן כט). ואם כן בנידוננו שהיה שם ממונה שהיה מותר לסמוך עליו לפי דין תורה, יתכן שלא צריך כפרה כלל.
והנה בפנים מאירות הביא ראיה לדבריו מדברי התוס' בביצה (דף כה ע"ב) שם נאמר, אמר רמי בר אבא הפשט וניתוח בעולה וה"ה לקצבים, מכאן למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר קודם הפשט וניתוח. וכתבו התוס' (ד"ה אורח ארעא) דוודאי ליכא איסור לאכול את הבשר לפני הפשט וניתוח, דמשנשחטה עומדת בחזקת היתר ולא חיישינן שיש בה טרפה, מיהו אם נמצאת טריפה לאחר שיאכל, הוא נענש כשוגג ולא כאנוסים, שלא היה לו למהר כל כך, יעו"ש. ש"מ דלאחר הפשט וניתוח הוי כאונס, כיון דאין צריך לבדוק אחר שמונה עשר טריפות, ואונס אין צריך כפרה.
ויעוין גם בשו"ת בצל החכמה (חלק ה סימן קעג) שדן בשאלה כעין זו והעלה שמכיון שמקולין זה עומד תחת השגחת רב מוסמך ומובהק ומוכרין שם בשר לרבים, אין חובה על היחיד הקונה שם בשר לבדוק ולחקור אם כשר הוא, ולכן גם אם קרה מקרה בלתי טהור שהבשר שנמכר שם היה טרף, אנוס הוא, ולא דמי באם אירע כך ליחיד בביתו, יעו"ש.
אמנם יעוין בשו"ת שיירי טהרה (לר' שלמה קלוגר לסימן קפז תשובה טז) שדן בכעין שאלה זו, ודייק מדברי התוס' בביצה להיפוך, שמזה שכתבו התוס' 'אם נמצאת טריפה לאחר שיאכל, הוא נענש כשוגג ולא כאונס' ולא כתבו בפשיטות 'ואינו כאונס', ש"מ שגם אונס צריך כפרה, אלא ששוגג צריך כפרה גדולה, ואונס צריך כפרה קלה יותר. ודייק גם את לשון הרמב"ם (בהלכות שגגות הנ"ל) 'אבל זה מה לו לעשות הרי טהורה היתה ושלא בשעת וסתה בעל אין זה אלא אונס', משמע שרק אם לא היה שום דרך להימנע מהאונס, לא צריך כפרה, אבל אם יכל להימנע מהאונס, אפילו על ידי טרחא גדולה, יש לו עונש קל. ויעוין גם בשו"ת דברי חיים (יו"ד ח"ב סימן סח) שכתב וז"ל: והנה נראה לי הכלל בזה דאם עשה איזה עבירה יהיה הסיבה מה שיהיה, הואיל ויכול היה להתברר, הרי זה חייב, דזה לא מיקרי אונס מה שלא היה בידו בקל לברר, על כל פנים היה הדבר יכול להתברר, כמו באשה אם היתה ממתנת וע"י החקירה היה יכול להתברר שבעלה חי, ואפילו היה באופן שלא היה בשום אופן אפשר להתברר, מכל מקום לא חילקה התורה וכל שוגג חייב ורק באונס פטרה רחמנא, יעו"ש. ואם כן לפי דבריהם, לכאורה אף בנידוננו האוכלים צריכים כפרה.
האם האוכל מאכל אסור באונס נטמטם
ויעוין שאלה כעין זו בשו"ת רב פעלים (חלק ד סוד ישרים סימן ה) וז"ל: אדם ששתה משקה והיה בו נמלה או יתוש באופן שלא היה גרמא לזה מעצמו, אלא קרה לו הדבר הזה באונס גמור, באופן שאין להאשימו ולומר היה לו להשמר ולא נשמר. וכן שוחט מוסמך ויר"ש, ששגה לשחוט בסכין פגומה בשוגג, ואכלו הבשר אנשים כשרים, או שוחט מתא אשר נבדק והופקד עפ"י חכמים ומוחזק ליר"ש אך היה רשע בסתר והאכיל לישראל נבילות וטריפות. איך דינם של אלו שאכלו לפי תומם ולא נודע להם הדבר הרע הזה לא בתחילה ולא בסוף, אם נטמאה נפשם בטומאה זו דנבלות ושקצים דכתיב בהו ולא תטמאו בהם ונטמאתם בם?
והשיב הרב פעלים: בריה טמאה וכן בשר נבלה וטריפה אין גופם מטמא נפש האדם ואע"ג דכתיב בהו ונטמאתם בם אין הכוונה לומר שגופם מטמא נפש האדם. אלא כל דבר אסור וטמא שורה עליו כח רוחני של טומאה וכשאדם אוכל אותו שורה אותו כח הטמאה על האדם ונכנס בו ומטמאו, אמנם אם הוא אנוס גמור שאינו יודע כלל מן האיסור והטמא וגם אין לו לתלות בו גרמא שהוא גרם לעצמו שיכשל בשגגה או אם אכל אותו דבר האסור והטמא, לא ישרה על האדם אותו כח הטומאה של אותו דבר ואין רשות לכח הטומאה ליכנס בו ולא להיות נוגע בו. וכיוצא בזה נאמר על יעל שאמר הקב"ה, שמי מעיד עליה שלא נגע בה אותו רשע. והדבר יפלא והלא ז' בעילות בעל? אך הענין כי בעילות שלו מאחר שהיו באונס גמור לא נגע בה כח הקליפה והרע של הזנות שלו ולא שרתה הקליפה עליה, עכ"ל. הרי שלפי דבריו לא זאת בלבד שלא צריך כפרה אלא אפילו אינו משפיע על טמטום הלב. [ויעוין מש"כ בתורת היולדת (פרק מב הערה ב)].
אמנם יעוין בכנפי יונה (לרמ"ע מפאנו ח"ב סימן קיא) שכתב שמי שאכל באונס מאכל, הרי זה פוגם בנפשו. וכעין זה כתב השל"ה (מסכת יומא הלכות תשובה ד"ה וכתב): אמרו רבותינו בירושלמי, מעשה בריבה אחת שנשבית לבין הגויים, וכשפדאוה הטבילוה על מה שהאכילוה איסורים, יעו"ש. הרי שס"ל שגם האוכל מאכלות אסורים באונס, ניטמטם.
הטעם שהעושה על פי הוראת בית דין צריך כפרה
ולכאורה יש להעיר על הסוברים שאונס לא צריך כפרה מהמבואר בתחילת מסכת הוריות, שם מבואר שיחיד העושה על פי הוראת בית דין חייב קרבן, והרי היחיד היה חייב לשמוע בקול הבית דין, ובכל זאת הוא חייב כפרה.
אך יעוין בהגהות יתרון האור (על המשניות הוריות פ"א מ"א) שהקשה מדוע באמת צריך כפרה הרי עשה ברשות ובחיוב? וביאר שהבית דין לא חייבו לאכול חלב, אלא שאמרו שמותר לאכול, ואם כן היה בידו שלא לאכול, וכעין זה מבואר ביבמות (דף פז ע"ב) ניסת שלא ברשות בית דין, שבאו שני עדים ואמרו מת בעליך וניסת מעצמה, שהרי לא היתה צריכה להיתר בית דין, מותרת לחזור לבעלה, דאנוסה היא, וחייבת בקרבן דשוגגת היא, ואין זה אונס להיפטר מן הקרבן, דאיבעי לה לאמתוני. דגם שם לא חייבו אותה הבית דין לינשא אלא שאמרו שמותר לה והיתה יכולה שלא לינשא. ועוד מבאר שעם כל זה שהבית דין מורין כן, אינו יכול לומר שהאמת כן, כיון שיש חולקים ואולי החולקים הם הצודקים, אלא שמותר לסמוך על הרוב, אבל כיון שאין זה בירור מוחלט אינו נחשב לאונס שפוטר מקרבן.
לפי זה בנידוננו אולי צריך כפרה כיון שלא היה חייב לאכול את הבשר. אך נראה שלא דומה כלל לסוגיא בהוריות, דשם הבית דין חידשו דין חדש, ובזה אמרינן שימתין שמא אין החידוש אמת. משא"כ כאן כשהעד מעיד על מציאות מסויימת, ואין סיבה לחשוד שאינו אמת לכאורה אין צריך כפרה כלל.
ונראה עוד שאין הדבר דומה לסוגיא ביבמות, והוא על פי המבואר בתוס' במסכת כתובות דף ב ע"א (ד"ה שאם) שכתב וז"ל: "הכא שלא תשב עמו באיסור כל ימיו חשו אפילו לזנות אע"ג דלא שכיח". וכך גם באשת איש העומדת להינשא, כדי שלא תשב באיסור כל ימיה, חייבת להמתין. אבל בבשר, שהחטא של חלב הוא פעם אחת, כשאוכל, ולא נמשך כל ימיו, אין צריך להמתין והוי אונס.
מה עדיף לגרש אשה בע"כ או לשאת אשה על אשתו
והנה מצינו גם בפוסקים שדנו לגבי אשה המסרבת לעלות עם בעלה מחו"ל לא"י, ונשארה בחו"ל, והבעל לא יכול להיות בלי אשה, ורוצה לשאת אשה אחרת. ונסתפקו האם להתיר לו את החדר"ג לשאת אשה על אשתו, או שמא להתיר לו את החדר"ג שאסור לגרש אשה בעל כרחה וישלח לה גט וישא אשה. וכתב העצי ארזים (סימן א סוף ס"ק יג) שעדיף להתיר לו את האיסור של גירושין בע"כ כיון שהוא חטא חד פעמי, לעומת האיסור לשאת אשה על אשתו שהוא איסור מתמשך, וכל ימיו יעבור על החדר"ג, [וכן כתב בכנה"ג (הגב"י שם אות כג), אמנם לדינא יש חולקים על זה כמבואר בפתחי תשובה שם]. וכעין זה מצינו במשנ"ב (סימן שכח ס"ק לט) בשם הר"ן, לבאר מדוע מותר לשחוט בשר עבור חולה בשבת כשאפשר להאכילו נבלה, ולא אמרינן שעדיף לעבור על איסור קל של אכילת נבלה במקום לעבור על איסור חמור של חילול שבת, משום דבנבילה עובר על כל כזית ממנה, וחמיר מאיסור לאו דשבת. וכך גם בעניננו האיסור לשהות כל הימים בחטא חמור כי הוא עבירה תמידית, ובה חייבו חז"ל להמתין ולבדוק, משא"כ באכילת בשר שאם ע"א כשר מעיד על הבשר שכשר, כיון שהאיסור חד פעמי קל יותר ואינו צריך כפרה. [וכמו כן מצוה תמידית, כוחה גדול ממצוה חד פעמית, כמבואר בהתעוררות תשובה (ח"ג סימן סה סוף אות ג') שדן על מה שאמרו חז"ל 'לעולם ימכור אדם כל אשר לו וישא בת ת"ח', וצ"ב למה ימכור אדם כל אשר לו, הרי בשביל קיום מצוות עשה חייב אדם לבזבז רק חומש נכסיו ותו לא? והשיב דכאן המצוה היא תמידית, וכל ימיו יקיים המצוה להיות דבוק בת"ח, לכן צריך להוציא על כך יותר מחומש נכסיו. ויעוין גם במנחת חינוך (סוף מצוה תכג) שעל מצוות מזוזה יתכן שצריך להוציא יותר מחומש נכסיו כיון שבכל רגע ורגע עובר בעשה, הוא חמור יותר מעשה רגיל].
ובפרט לשיטת ר' אליעזר ממיץ (הו"ד בהגהות אשרי חולין פ"א סימן יד ד"ה וכן כתב) שכתב שכל מה שאמרינן שעד אחד אינו נאמן כשאתחזק איסורא, היינו דוקא באנשים ריקים ופוחזים דומיא דשנים שהאמינה תורה כמו שהן, ובכה"ג אין עד אחד נאמן נגד חזקה, אבל בעד מהימן וכשר סמכינן עליו אפילו נגד חזקה, יעו"ש. ואם כן לפי דבריו בנידוננו שהעד היה אדם כשר ונאמן, הרי שלא היה לו דין של עד אחד רגיל, והיה נאמן אפילו נגד חזקת איסור, ויש סברא גדולה לומר שמי שסמך עליו לא יצטרך כפרה.
מדוע תינוק שנשבה חייב חטאת
עוד יש להעיר על השיטות שלא צריך כפרה, מהמבואר במסכת שבת (דף סז ע"ב) שתנוק שנשבה לבין העכו"ם, חייב חטאת אחת על כל השבתות שחילל, וכן פסק הרמב"ם, ויעוין בפני יהושע (שם דף סח ע"ב) שכתב: וא"כ היה אפשר לומר, דתינוק שנשבה חייב בקרבן, אע"ג דאנוס רחמנא פטריה היינו כגון מיתה או מלקות וממון אבל בקרבן אפשר דחייב, דכפרה מיהא בעי, כדאשכחן לקושטא דמילתא, דרבנן מחייבי ליה בקרבן אע"ג דאנוס הוא, יעו"ש. הרי שיש חיוב חטאת גם באונס גמור כמו תינוק שנשבה, וצ"ע. ויעוין במה שכתב הקובץ הערות (בביאור האגדות סימן א) שעכו"ם יענשו על כך שלא קיימו ז' מצוות בני נח, מכיון שהשכל מחייב להאמין ולברר שיש מנהיג לבירה, יעו"ש, מכל מקום אין זה מיישב את דברי הפני יהושע, שהרי לא היה צריך לברר אם הוא יהודי או לא.
Friday, September 13, 2013
Mitzvah to eat on Erev Yom Kippur
see this post.
There is a diyuk in Rashi near the beginning of Kesuvos if the night of the 9th of Tishrei is also a mitzvah to eat, or is it only a mitzvah on the day of the 9th (i.e., from the time you wake up on erev yom kippur, but not the night before).
I saw a nice thought in the name of Rav Kook about this - he said the fasting on Yom Kippur represents teshuva in an ascetic state - through fasting and prayer, and the mitzvah to eat on Erev Yom Kippur represents Teshuva in a non-ascetic state.
The need for both of these are true, and his point is correct. I just think that eating on Erev Yom Kippur is a pre-ascetic state. I think if we break our fasts in a refined manner, that would be teashuva while in a non-ascetic state.
I've said many times, Halevai people should eat the matza on the first seder with the same enthusiasm as they eat their first piece of chametz on motza'i Pesach.
Gmar Chasima Tova.
There is a diyuk in Rashi near the beginning of Kesuvos if the night of the 9th of Tishrei is also a mitzvah to eat, or is it only a mitzvah on the day of the 9th (i.e., from the time you wake up on erev yom kippur, but not the night before).
I saw a nice thought in the name of Rav Kook about this - he said the fasting on Yom Kippur represents teshuva in an ascetic state - through fasting and prayer, and the mitzvah to eat on Erev Yom Kippur represents Teshuva in a non-ascetic state.
The need for both of these are true, and his point is correct. I just think that eating on Erev Yom Kippur is a pre-ascetic state. I think if we break our fasts in a refined manner, that would be teashuva while in a non-ascetic state.
I've said many times, Halevai people should eat the matza on the first seder with the same enthusiasm as they eat their first piece of chametz on motza'i Pesach.
Gmar Chasima Tova.
Thursday, August 8, 2013
Parshas Shoftim - Women's Suffrage
The mitzvah of appointing a king has a potential application to women's suffrage (right to vote for you of those in Rio Linda). The Or Sameiach to Rambam Hilchos Melachim 1:5 says:
וזאת מן המצוות המוטלות על הציבור כולן הזכרים, כי להם יאות לעשות ענינים אלה.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, בזכרים כי להם לעשות המלחמה ונקמת האויב, לא לנשים.
This issue in the early 1920s affected the Yishuv as it was a worldwide issue at that time. Rav Kook paskened (Ma’amarei ha-RaAy’aH pp. 189-194) women should not vote, for reasons like the Or Sameiach and Chinuch, though he surprisingly does not quote them. Rav Uziel paskened that women can vote (Piskei Uziel no. 43-4). These are translated, with a missing page of Rav Kook here (opens in new window as pdf).
(Thus the position offered by Rabbi Marc Angel is somewhat baffling. He writes: Rabbi Kook and Rabbi Uziel also differed in matters pertaining to the role of women in civic life. Their halakhic decisions reflected their different attitudes toward the role of women in a traditional society....the rabbinical leadership of the old Yishuv generally opposed extending to women the right to vote and hold public office. In contrast, the Sephardic rabbinic leadership generally favored granting women those rights. Now, while the authorship of the Chinuch is uncertain, it was definitely written in Spain. So the opinion of Rav Uziel is NOT the traditional Spanish Rabbinical position; the Ashkenazic leaders of the Yishuv in Palestine paskened according to the Chinuch's position, a Spanish sage [though we cannot say his opinion is agreed upon by all Spanish Rishonim]!)
Tuesday, August 6, 2013
Ode to Hirhurim
I owe a debt of gratitude to Rabbi Gil Student, who began blogging under the nom-de-plume Simcha. This blog would probably never have existence without the existence of his blog, Hirhurim. Gil demonstrated there could be intelligent discussion of serious Halachik and philosphical discussion on a blog.
I began commenting under my own nom-de-plume, Yossele, in an ironic reference to Yossele, the name of the Maharal of Prague's Golem. Unfortunately those comments, and the generally constructive comments from the general Hirhurim readership, were lost several years ago. There was important Torah and sources in those comments from many people.
The breadth of topics discussed on Hirhurim is well beyond what I could realistically achieve, but I felt I could take one topic of interest of mine with important implications to Jewish life today and generate more focused, though limited discussion. I took a much narrower subject matter, and approached it more deeply, and from strictly a halachik, not social, point of view. (Social aspects are at times important, but are not my interest.) I was not too successful in generating that discussion on Shasdaf. You can also see with a few clicks on the right, how difficult it is to keep up a regular posting schedule.
It is therefore with sadness that I react to Gil's announcement that the end of the Hirhurim blog has arrived. I am curious to know the results of Gil's poll last month, asking readers what they felt about Hirhurim. I personally liked Gil's posts and noticed there have not been too many of them for a while until about a month ago. I personally did not care for all the guest posts. The News and Links feature was one I thought was very good, and probably very time-consuming, but not something I checked on a regular basis. I always checked Joel Rich's Audio Roundup every Thursday night. My appreciation also extends to Steve Brizel and R' Ari Enkin for their work on the blog - I hope Hirhurim's rebranding does not affect their output.
One year in an annual Purim publication in Chicago, they offered minutes of the 10 most-debated shul meetings - including to say/not say the prayer for Medinat Yisrael; to give/not give the Rabbi a raise; to raise/not raise the Mechitza, so your shul doesn't have to spend the time on having the meeting themselves.
While Gil wrote "In my opinion, the ideas and dialogue have gotten stale," that's not really true. While many topics have been discussed multiple times in Hirhurim's 11 years, sometimes there are new issues that arise; sometimes a person who was not aware of the issues in a previous cycle is reading about it for the first time. To not have Hirhurim when a new iteration of a longstanding dispute flares up, as well as when new issues develop, is, in my mind, a loss to the greater Jewish community.
Thanks again to Gil, and to the regular contributors, and to the readers and commenters who made Hirhurim a community, one I will miss.
I began commenting under my own nom-de-plume, Yossele, in an ironic reference to Yossele, the name of the Maharal of Prague's Golem. Unfortunately those comments, and the generally constructive comments from the general Hirhurim readership, were lost several years ago. There was important Torah and sources in those comments from many people.
The breadth of topics discussed on Hirhurim is well beyond what I could realistically achieve, but I felt I could take one topic of interest of mine with important implications to Jewish life today and generate more focused, though limited discussion. I took a much narrower subject matter, and approached it more deeply, and from strictly a halachik, not social, point of view. (Social aspects are at times important, but are not my interest.) I was not too successful in generating that discussion on Shasdaf. You can also see with a few clicks on the right, how difficult it is to keep up a regular posting schedule.
It is therefore with sadness that I react to Gil's announcement that the end of the Hirhurim blog has arrived. I am curious to know the results of Gil's poll last month, asking readers what they felt about Hirhurim. I personally liked Gil's posts and noticed there have not been too many of them for a while until about a month ago. I personally did not care for all the guest posts. The News and Links feature was one I thought was very good, and probably very time-consuming, but not something I checked on a regular basis. I always checked Joel Rich's Audio Roundup every Thursday night. My appreciation also extends to Steve Brizel and R' Ari Enkin for their work on the blog - I hope Hirhurim's rebranding does not affect their output.
One year in an annual Purim publication in Chicago, they offered minutes of the 10 most-debated shul meetings - including to say/not say the prayer for Medinat Yisrael; to give/not give the Rabbi a raise; to raise/not raise the Mechitza, so your shul doesn't have to spend the time on having the meeting themselves.
While Gil wrote "In my opinion, the ideas and dialogue have gotten stale," that's not really true. While many topics have been discussed multiple times in Hirhurim's 11 years, sometimes there are new issues that arise; sometimes a person who was not aware of the issues in a previous cycle is reading about it for the first time. To not have Hirhurim when a new iteration of a longstanding dispute flares up, as well as when new issues develop, is, in my mind, a loss to the greater Jewish community.
Thanks again to Gil, and to the regular contributors, and to the readers and commenters who made Hirhurim a community, one I will miss.
Subscribe to:
Posts (Atom)
