Intermarriage - another source of note

Be'er Hagola, Even Ha;ezer Siman 2 says it is not asur to marry a non-Jew but if you do, the children will not act properly (einan hagun).

More sources about Zonah & Kedushat Beis Haknesses

Zonah was previously discussed here.  And see also this post.

2 topics in this post: 1) Rishomin's opinions whether a Shul (Beis Knesses or Beit Knesset) has kedusha (sancity).
2) Definition of Zonah related to this topic

I found a lot of information about Zonah in Shulchan Aruch Orach Chaim Siman 153 about using Esnan towards builfing a shul.  Esnan is what you pay a zonah for her services.  The source is the pasuk in Ki Seitzei (Devarim 23:19).  Rambam brings it in Sefer Hamitzvos Negative 100, and Yad, Issurei Mizbeiach Chapter 4.  The pasuk is talking about buying a korban with the esnan, but it seems it is also forbidden to give the esnan to the Beis Hamikdash or Shul.

Let me go on a tangent as to what is the sanctity of a shul?
1) Rambam - has kedusha midioraissa, mikdash me'at.
2) Ran (on Rif, Megilla 8a) has kedusha midirabanan.
3) Ramban (cited by Ran ibid.) says it has no inherent kedusha but we treat it with respect like an tashmishei mitzva (object used for a mitzva, like a lulav after Sukkos).  Sources for these shitos are:

ערוך השולחן אורח חיים הלכות בית הכנסת סימן קנג

ומדברי הרמב"ם נ"ל תירוץ אחר בזה וכבר כתבנו בסי' קנ"א סעיף י"ד דהרמב"ם השמיט הך דבתי כנסיות של בבל על תנאי עשויות ובארנו שם שמפרש על תנאי שכשירצו יהיה ביכולת למוכרם ע"ש ולפ"ז יכול להיות שהקדושה הוא מן התורה כפשטא דלישנא דגמרא שם [כ"ו.] שקורא לבהכ"נ מקום מקודש כמו המקדש וכמו שדרשו ואהי להם למקדש מעט אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות והכי משמע להדיא בירושלמי שם

ר"ן על הרי"ף מסכת מגילה דף ח עמוד א

ומאן דשרי אמר אי לאו דהוה ליה הנאה מיניה לא יהב ליה הדר הויא ליה מתנה כזביני. הקשה הרמב"ן ז"ל כיון דבעי מידי דתתפקע ביה קדושתו נהי דמתנה כזביני היכי תפקע קדושתו בההיא הנאה והא כבר אכלוהו ואינה בעולם ועוד הקשה כיון דשמעתין מוכחא דבהכ"נ יש בו קדושה דהא אמרינן אוגורא ומשכונא אסור מ"ט בקדושתיה קאי ואמרינן נמי במאי תפקע קדושתיה היאך נמכר והא דבר שראוי לגופו במוקדשין אינו נפדה ובתוספתא דהאי פירקא תניא אבני היכל ועזרות שנפגמו ושנגממו אין להם פדיון ותו כי מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר היכי שרו דמייהו למשתי בהו שיכרא והא נתפסין הן בקדושתן ותירץ ז"ל דבהכ"נ עשו אותו כתשמישי מצוה כסוכה ולולב שנזרקין לאחר מצותן ובזמן מצוה יש בהן קדושה של כבוד כדאמרינן התם אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה ואמרינן נמי דנויי סוכה אסור להסתפק מהן כל שבעה ואבוהון דכולהון דם [שחיטה דתניא ושפך וכסה במה ששפך יכסה שלא יהו מצות בזויות עליו] כדאיתא התם בפרק במה מדליקין (דף כב א) ולפיכך בהכ"נ כל זמן שבני העיר רוצין בו נוהגין בו קדושה אפילו בחורבנו שהרי עדיין לא עבר זמן מצותו וראוי לחזור ולבנותו הלכך כשמכרוהו ז' טובי העיר שלא במעמד אנשי העיר אין בני העיר רוצין מן הסתם שתכחש מצותם לגמרי אלא שתחול קדושת בהכ"נ על הדמים אבל כשנמלכו בני העיר למכרו לשתות בו אפילו שכר שרי לפי שעבר זמן מצותו ונפקעה קדושתו ממנו כסוכה ולולב לאחר זמנן ומ"מ כל שאין להן אלא בהכ"נ אחד אסור למוכרו דאמרינן (ב"ב דף ג ב) לא לסתור איניש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתא הלכך בשיש להם אחרת מותר למכרה דהוה ליה כהפריש ז' אתרוגין לז' הימים דיוצא בו ואוכלה [סוכה דף מו ב] ליומיה ספרים וכל תשמישי קדושה נמי אע"פ שבכל מקום שהן בקדושתן הן עומדין אפ"ה אם מכרם לעשות בהם צרכיהם איכא משום אכחושי מצוה דמוכרין הלכך עד שיסכימו במכירתן ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר אינן רשאין להוציאן בצרכיהם ולא מפני שקדושתם נתפסת ממש על הדמים כדאמרן ומה שחלקו במתנה מאן דאסר סבר שאין אנשי העיר רוצים שיפקיעו ז' טובי העיר מצותה אא"כ יפקעו אותה על מצוה אחרת ומאן דשרי סבר אי לאו דיהיב להו מידי דדבר מצוה כגון תיבה ומטפחות או ספרים לא היו נמלכין טובי העיר לתת לו בהכ"נ זו הלכך כזביני היא ושרי דלאו גרועי מצוה הוא אלו דבריו ז"ל ואין דבריו ברורים אצלי דאי משום בזויי מצוה אתינן עלה וכדאמרינן (שבת דף כב א) אבוהון דכולהון דם בדמים שלא היו מצוה מעולם מאי בזוי מצוה איכא שמא תאמר אם לא יקחו בהם דבר של קדושה נמצא שעברו על דעת בני העיר במכירת בהכ"נ ונמצאת מכירתו בטלה א"כ למאי דמספקא לן אי אסור למכור ס"ת ישן לקנות בו חדש כי מכרו ס"ת תבטל מכירתן שהרי עברו על דעת בני העיר שאינן רוצים אלא בעלוי ומאי קא משנינן לקמן בגמרא מתני' דיעבד ועוד דאי משום בזויי מצוה בלחוד אתינן עלה למה לן עלויא הא אפילו בדוכתי סגי דהא קי"ל [שבת דף כ"ב א] מדליקין מנר לנר ותו קשיא לי בלישנא דאמרינן אי לאו דה"ל הנאה מיניה לא הוה יהיב ליה מתנה לא משמע דההיא מתנה תיהוי דיהיב להו מידי דדבר מצוה כגון תורה ומטפחות או ספרים ועוד שהרב אלפסי ז"ל כתב מתנה משבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר פליגי בה רב אחא ורבינא וכה"ג אפילו למשתי בהו שיכרא שרי לפיכך נ"ל דבהכ"נ ודכוותיה כיון שעיקרו עשוי לומר בו דבר שבקדושה הטילו בו חכמים קדושה מדבריהם ואפילו התנו עליו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר אי אפשר שתפקע קדושתו בכדי מפני כבוד הקדושה שיש בו מיהו לאחר שהטילו קדושתו על הדמים קדושת דמים קלישא מקדושת בהכ"נ לפי שדמים אלו לא עמדו מעולם לדבר שבקדושה ועוד דהויא לה קדושה שניה וקלישא מקדושה ראשונה כדאשכחן [מעשר שני פ"ג מ"י] לר' יהודה דס"ל דלקוח בכסף מעשר שנטמא יקבר משום דלא אלים למתפס פדיוניה כמעשר גופיה הלכך בין שמכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר או שלא במעמד אנשי העיר לעולם דמים נתפסים בקדושת בית הכנסת ומפקע קדושתיה גבייהו אלא דשבעה טובי העיר לחודייהו לא מצי לאפקועיה ההיא קדושת דמים אע"ג דאיקלישא אבל במעמד אנשי העיר יכולין להפקיע לקדושת בהכ"נ להפקיע בכדי ומש"ה אמרינן במתנה אפילו נתנוה ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר במאי תתפקע קדושתיה ומאן דשרי סבר דמפקעא אההיא הנאה דהוו להו מיניה שהרי הן כמחויבים לשלם לו גמול וכיון דמפקעה אמידי דהיינו ההיא הנאה אע"פ שיצאה לחולין אין בכך כלום שרשאין הן בכך ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר:

So for this entire discussion of Esnan, it makes sense according to the Rambam why we can't use Esnan for a shul.   To the Ran maybe it would be asur midrabanan (if that much).  To Ramban it shouldn't be asur but might not be a nice thing to do.   (Note: I did not research how the Rishonim apply esnan to Beis Haknesses so maybe I'm missing something here.)

Next, here is the Mishna Brurah and Biur Halacha about definition of who is a zonah in this Halacha:

153 OC
משנה ברורה סימן קנג
      (קיא) איסור ערוה - דהיינו [צג] חייבי כריתות [צד] וי"א דה"ה חייבי לאוין [צה] וזונה נכרית לכ"ע אתננה אסור:
If relations with that woman were a chiyuv kares (except nida); Ramabm holds even if it was with a lav.  A non-Jewish zonah's esnan is certainly prohibited.

Shaar tziyun
שער הציון סימן קנג
      (צג) דעת התוספות ושאר פוסקים. ודע, דנדה אף דגם היא מחייבי כריתות מכל מקום אתננה מותר [אחרונים]:
      (צד) הרמב"ם:
      (צה) גמרא:

Biur Halacha
ביאור הלכה סימן קנג

 סעיף כא

* אסור לעשות מאתנן זונה וכו' - עיין במ"ב ומ"מ מספקא לי דנהי כשהקדישה אין אנו מקבלין ממנה מ"מ אפשר שעכ"פ אסור להשתמש בה בחול כיון שאיסור זה אינו אלא מדרבנן לא אלים לאפקועי נדרה מכל וכל וצריך גניזה וצ"ע:

  * אלא איסור ערוה - עיין במ"ב והנה דעת הרמב"ם דלא מקרי אתנן אלא בשהיה בזנות הזאת איסור לאו או כרת אבל אם בביאה הזאת לא היה לאו וכרת אע"ג שכבר נבעלה לחייבי כריתות או לחייבי לאוין ונעשית זונה אעפ"כ אין אתננה אסור ודעת התוספות דכל שנעשית זונה מכבר אתננה אסור בכל גווני כיון שנתן לה בתורת אתנן ודעת האחרונים דבנידון ביהכ"נ נקטינן בכל אלו הפלוגתות לקולא כיון שאינן אלא מדרבנן:

But if Rambam holds the kedusha is Midoraissa of Mikdash me'at, maybe the isur is midioraissa?

  * אבל אלו הפנויות וכו' - לכאורה אין להקל בזה אלא בקדשה מופקרת לישראל לבד אבל אותן הזונות היושבות בבתי הקדשות שמפקירות עצמן לכל אין להקל לפי דעת התוספות הנ"ל דס"ל דכל שנעשית פ"א זונה ע"י ביאת איסור שוב אפילו נבעלה אח"כ להמותר לה אתננה אסור וא"כ בבתי הקדשות שמפקירות עצמן לכל בודאי נעשית כבר זונה מביאת עו"ג ועבד [וכמבואר באבן עזר סימן ו'] וא"כ אפילו ידוע לנו דהאתנן הזה קבלה מישראל נמי שם אתנן עליה ואפילו לדעת הרמב"ם דבעי שיהא האתנן גופא מביאת איסור ג"כ יש להחמיר עכ"פ בעיר שרובה עו"ג דתלינן דהאתנן בא מהן כ"ז שלא ידעינן בבירור שקבלתו מישראל:

  * שמקדישות דבר - משמע מלשון זה דאי לאו האי טעמא היו מחמירין בדבר אע"ג שלא נודע בבירור שהוא מאתנן שניתן לה והטעם דתלינן דכל חפציהם הוא מאתנן זונה וכעין ההיא דב"ק קי"ג לענין מוכסין ע"ש:

Here is Rambam inside:

רמב"ם הלכות איסורי מזבח פרק ד:ד

כל שיש בו שם לע"ז לא יעשה למלאכת הקודש אע"פ שהוא מותר בהנאה, אי זהו אתנן האומר לזונה הא ליך דבר זה בשכריך, אחד זונה כותית או שפחה או ישראלית שהיא ערוה עליו או מחייבי לאוין, אבל הפנויה אפילו היה כהן אתננה מותר, וכן אשתו נדה אתננה מותר אע"פ שהיא ערוה.

Even though I have explained that pnuyah is asur according to the Rambam (SHM 355) and Raavad (in this post), PERHAPS isur esnan has to do with her acquiring a psul zonah (which according to Rambam she gets with any aveira, even not Kares

רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יח

מפי השמועה למדנו שהזונה האמורה בתורה היא כל שאינה בת ישראל, או בת ישראל שנבעלה לאדם שהיא אסורה להנשא לו איסור השוה לכל, או שנבעלה לחלל אע"פ שהיא מותרת להנשא לו,

and as a pnuyah - maybe she is not mufkeres lakol, or she is but only to Yisraelim without psulim, so she has not acquired a shem (and psul) zonah.

Friday Night Minhag

A gentleman once asked my father: his father only wore a hat on Friday night, never at any other davening.  Was there a basis for that minhag?  My father passed it along to me, and I said:
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיט עמוד א
רבי חנינא מיעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא, אמר: בואו ונצא לקראת שבת המלכה. רבי ינאי לביש מאניה מעלי שבת, ואמר: בואי כלה בואי כלה.
Rabi Chanina wrapped himself to greet the Shabbos Queen.  Rashi says he dressed in nice clothes, but ituf is wrapping your head, like with a Tallis.  I suggested the man's minhag to wear a hat on Friday night was to fulfill the ituf to greet the Shabbos queen.

Last week I was informed about the shita of Rav Pomeranchik z"l of Petach Tikva (sefer Emek Bracha) in which he says that an avel (mourner) who has an obligation of atifas yishmaelim should wear a hat during shiva to fulfill the ituf.  Clearly he says a hat is an ituf, like I suggested.

Yahrzeit in Adar in Leap Year: Vilna Gaon

  Kol Eliyahu Tetzave 27:20

ואתה תצוה את בני ישראל וגו' (שמות כז. כ) כבר דברו בזה המפרשים מדוע לא נזכר שמו של משה רבינו ע"ה בפרשה זאת, וי"ל הטעם, והוא, משום דז' אדר נופל תמיד בשבוע של פרשת תצוה [רק לפעמים רחוקות יקרה שפרשת תצוה נופל אחר ז' אדר] והשם יתברך ויתעלה שמו הצופה ומביט עד סוף כל הדורות, ידע מראש כי בז' אדר יסתלק משה רבינו ע"ה, לזאת לא זכר שמו בפרשה הזאת לרמז על זה. (קהלת יצחק עה"ת):

Many ask why Moshe's name is not found in Parshas Tetzaveh.  The Vilna Gaon answers that 7 Adar, the yahrzeit of Moshe, ususally falls out during the week we read Tetzave and for that reason Moshe's name is not in the Parsha.

I consulted a 200 year calendar and saw that this is true, even for leap years: 7 Adar I nearly always falls during the week of Tetzaveh.

This would support the following statement:  If someone has a yahrzeit in Adar, when it is a leap year, you would observe the yahrzeit in Adar I.

There are three opinions about it in the Shulchan Aruch:

1. Mechaber says observe it in Adar II.
2. Rama says to commemorate it in Adar I, and this is the Ashkenazic custom.
3. Rama mentions another opinion - observe the yahrzeit in both Adar I and II.

שולחן ערוך אורח חיים הלכות תענית סימן תקסח
סעיף ז
כשאירע יום (מא) שמת אביו או אמו באדר, והשנה מעוברת, יתענה כ [טז] באדר ב'. הגה: ויש אומרים דיתענה בראשון (מהרי"ל ומהר"י מינץ), אם לא שמת בשנת העיבור <ג> באדר שני דאז נוהגים להתענות בשני (ת"ה סימן רצ"ה /רצ"ד/); וכן המנהג להתענות בראשון, (מב) מיהו יש מחמירין להתענות בשניהם (פסקי מהר"י בשם מהר"י מולין).  

Based on the Kol Eliyahu in Tetzave, I would suggest the Gra agrees with #2 - Rama citing custom of bnei Ashkenaz.  However, he paskens like the third opinion - observe the yahrzeit in both Adars:

ביאור הגר"א אורח חיים סימן תקסח
כשאירע כו'. כמו בנדרים וידע שהשנה מעוברת. מהרי"ו סי' ה' והביאו ב"י והוא כשיטת הרמב"ם שפסק כר"מ בנדרים ס"ג וכאוקימתא דאביי שם דסתם מתני' ר"מ היא וכמ"ש בש"ע י"ד סי' ר"כ בשמו אבל כל הפוסקים חלקו עליו וכמ"ש הרא"ש והר"ן שם דהלכה כר' יהודה וכן פסק בש"ע שם ובח"מ סי' מ"ג סכ"ח ובא"ח ריש סי' (תכ"ח) [תכ"ז] בהג"ה ובא"ע סי' קכ"ו ס"ז בהג"ה וז"ש הרב וי"א כו' וכ"כ בתה"ד סי' רצ"ד ומהרי"ל סי' ל"א ועוד כ' מהרי"ל ראיה ממ"ש בפרק קמא דמגילה דאי לאו מסמך גאולה לגאולה מסתבר טעמיה לעשות בראשון אלא שכ' די"ל דשם משום דאין מעבירין על המצות אבל בתה"ד שם הביא ג"כ ראיה זו וכ' משום דאין מעבירין על המצות וה"נ דאין מעבירין כו' וכ' שם אח"כ ראיתי כו' והוא דברי מהרי"ל שם ולא חש לדבריו. אבל כל ראיותיהן אינן נראין לי דמנדרים אין ראיה דשם פליגי בלשון בני אדם דבנדרים הלכו אחר לשון ב"א וכן בשטרות אבל כאן העיקר להתענות בשניהם דלרשב"ג ל"פ את"ק במגילה ו' ב' אלא בסדר פרשיות אבל בשאר מודה לת"ק שכל מצות הנוהגות בשני נוהגות בראשון וכ"ה במגילת תענית ספי"ב דחשיב שם מגילת תענית של אדר כתוב שם ואין בין אדר ראשון לאדר השני אלא קריאת המגילה ושילוח מתנות לאביונים וכן ראיתי במ"א שהביא ראיה זו ואף שכ' שם רשב"ג אומר כל מצות שנוהגות בשני אינן נוהגות בראשון חוץ מן ההספד ותענית שאסורין בזה ובזה וקי"ל כרשב"ג מ"מ הא אמר חוץ מן ההספד ותענית ור"ל כל האמורין במגילת תענית דעלה קאי וה"ה להתענות כמ"ש בגמרא דאין ביניהם אלא סדר פרשיות דצריכי להיות סמוך לניסן וכן מ"ש בגמ' ושוין בהספד כו' קאי אכל האסורין בחדש זה וז"ש תוס' שם ד"ה ור"א כו' די"ד וט"ו שבאדר ראשון אף שאסור בהספד ותענית א"צ לעשות משתה ושמחה ולכאורה קשה הא איסור הספד ותענית ילפינן ממ"ש משתה ושמחה אבל לפ"ז ניחא דטעם הספד ותענית שאסור בראשון לאו משום קרא דקרא לא אסיר אלא בשני כמ"ש השנית אלא משום דכתיבי במגילת תענית כמ"ש במגילת תענית ובגמ' שם ה' ב' וכת' שם במגילת תענית ואין בין אדר ראשון כו' כנ"ל ואח"כ כת' וכותבין בשטר אדר ראשון כו' כמ"ש בס"פ קונם אלמא דשטרות הן במחלוקת אחרת. וראיה שניה שהביאו ממגילה שם מ"ש דטעמא דרשב"ג משום גאולה כו'. לאו ראיה היא דודאי לסברתם דסברי בחדש אחד לבד ראיה היא אבל הגמרא דשם מוכח כמ"ש דנוהג בשניהם מדפריך טעמא דרשב"ג ולא פריך על ת"ק דנוהג בשניהם ש"מ דהסברא לנהוג בשניהם אלא דלאחר שלמדו מבכל שנה ושנה דאינו נוהג אלא באחד וכמש"ש ואי אשמועי' השנית כו' פריך בשלמא כו' אלא כו' וע"כ לא אצטריך בכל שנה ושנה בין לראב"י בין לרשב"ג אלא לאפוקי מת"ק דלא לנהוג בשניהם דלמעוטי ראשון או שני לא שמעינן מקרא אלא לזה משום דאין מעבירין ולזה משום דכתיב השנית אבל ראיית מ"א ממ"ש ואי אשמעי' השנית לא נראה דשאני דכתיב השנית ואדרבה מזה לכאורה מוכח לעשות בראשון אבל מה שכתבתי ראיה ברורה היא וכן מ"ש מ"א מספ"ב דתענית מיום ניקנור וטוריינוס ראיה ברורה היא וכן ממש"ש לא נצרכה אלא לחדש מעובר ואף שהעיקר כפירוש שני של רש"י שם וכן פי' התוס' שם מ"מ מדלא משני לא נצרכה אלא לשנה מעוברת ש"מ דנוהג אף בשני וכמ"ש במגילת תענית הנ"ל להדיא וכ"כ במהרי"ו שם שכן הורה מהרי"ל וכן הורה הוא וע' ש"ך בי"ד סי' ר"כ ס"ח דהרבה מאחרונים שס"ל כדברי הרמב"ם וכ' דגם בנדרים יש להחמיר בשניהם כ"ש כאן שמדינא הוא כן:
  וכן המנהג. וכן פי' בי"ד ס"ס ת"ב:

The Aruch Hashulchan disagrees with the Gra in Se'if 14:

ערוך השולחן אורח חיים הלכות תענית סימן תקסח
סעיף יג
כתב רבינו הב"י בסעיף ז' כשאירע יום שמת בו אביו ואמו באדר והשנה מעוברת יתענה באדר שני עכ"ל ודבריו תמוהים דלהדיא כתב ביו"ד סי' ר"כ דזהו להרמב"ם אבל רוב הפוסקים חולקים עליו וס"ל דסתם אדר היא אדר ראשון ולכן כתב עליו רבינו הרמ"א וי"א דמתענה בראשון אם לא שמת בשנת העיבור באדר שני דאז נוהגים להתענות בשני וכן המנהג להתענות בראשון מיהו יש מחמירים להתענות בשניהם עכ"ל וביו"ד סי' ת"ב פסק בפשיטות להתענות באדר ראשון ולא הזכיר להתענות בשניהם ע"ש ובאמת דבר תימא הוא אטו יש בזה איסור דאורייתא או דרבנן והרי מנהגא בעלמא הוא ומה שייך חומרות בזה וכיון שלדעת רוב רבותינו העיקר הוא אדר הראשון כן הלכה ורק מי שהתחיל לנהוג להתענות בשניהם צריך התרה:  
    סעיף יד
וראיתי מי שחולק על רבינו הרמ"א וס"ל דהעיקר להתענות בשניהם מטעם דכל המצות הנוהגות בשני נוהגות בראשון [הגר"א] ותמיהני דאטו מצות הם הלא מנהגא בעלמא הוא וביותר תמיהני דהא במתים תנן שמשפט רשעים בגיהנם י"ב חדש וא"כ אם מת באדר פשוטה הרי כלו י"ב חדשיו באדר הראשון ולפי המנהג שמפסיקין לומר קדיש בחדש מקודם הרי אנו מפסיקים בשבט וא"כ הרי ממילא דהיארציי"ט הוא באדר הראשון ואין זה ענין כלל לשארי דברים הלכך נלע"ד העיקר כדברי רבינו הרמ"א ומתענין רק באדר הראשון בלבד [והמג"א סק"כ הביא ראיה מתענית י"ח. דאמר אביי לא נצרכא אלא לחדש מעובר וכוונתו לפי' ראשון דרש"י ע"ש ותמוה הוא דאדר הסמוך לניסן לעולם חסר אלא שתאמר שלא נראית הלבנה עד ל' א"כ מאי צריך לשני אדרים ועוד דהו"ל לומר לשנה מעוברת ועוד דאף לפי' הראשון מסמך גאולה לגאולה עדיף כמו קריאת מגילה ומה עניינו ליארציי"ט והראיה השנייה מיום טוריינוס וניקנור וכוונתו שיתרץ דעל שנה מעוברת קאי תמיהני הא סתמא קתני ואי משום דנפקא מינה לעניין שנה מעוברת הא אסתם אדר קאי ועוד דמיסמך גאולה לגאולה עדיף כמ"ש ולכן העיקר כהרמ"א וגם מסקנת המג"א כן הוא כמ"ש בשם הר"ש הלוי ע"ש וכן פסק הא"ר בסי' תרפ"ה סק"ו ע"ש]: