Guide to Chodosh, Fall 2013

Guide to Chodosh, Yesher Koach to R' Yoseph Herman

   Chodosh Guide Dec 13

Sinning Bishogeg or Unknowingly needing Kapara

About a comment on this post: http://shasdaf.blogspot.com/2009/03/freeing-your-slave-part-2.html

חשוקי חמד כתובות דף ג עמוד ב

ולידרוש להו דאונס שרי

 

אכל במסעדה עם הכשר מהודר, ונתברר שאכל שם נבלות, האם צריך כפרה

 

שאלה אדם שנכנס למסעדה כשרה, ויש שם משגיח המפקח על עניני הכשרות ואמר לו שהכל כשר חלק. ואכל על פיו, לאחר זמן נודע שהגישו לו שם בשר לא מנוקר ואכל חלב. האם צריך לכתוב על פנקסו שחייב להביא חטאת, או שמא אנוס הוא, ופטור. כמו כן יש להסתפק במסעדה שבעליה מפורסם כירא ה' והיה שם גם משגיח, ולבסוף נודע שהאכיל את הציבור נבילות וטריפות האם חייב כפרה?

 

תשובה כתב הרמב"ם (בפירוש המשניות מסכת יומא פרק ח משנה ו): זכור כללים אלו וסמוך עליהם, והוא, אם שגג אדם בעשה ולא תעשה, או הזיד בעשה, ועשה תשובה, מתכפר לו מיד... וכל זה אם עבר ברצונו, אבל באונס הרי זה פטור. משמע מדבריו שאדם החוטא באונס לא צריך כלל כפרה. וכן מבואר ברמב"ם (פ"ה מהלכות שגגות הלכה ו) שכתב: בא על אשתו שלא בשעת וסתה וראתה דם בשעת התשמיש, הרי אלו פטורין מקרבן חטאת, מפני שזה כאנוס הוא ולא שוגג, שהשוגג היה לו לבדוק ולדקדק ואילו בדק יפה יפה ודקדק בשאלות לא היה בא לידי שגגה, ולפי שלא טרח בדרישה ובחקירה ואחר כך יעשה, צריך כפרה, אבל זה מה לו לעשות הרי טהורה היתה ושלא בשעת וסתה בעל אין זה אלא אונס, עכ"ל.

 

וכן מבואר להדיא במורה נבוכים (ח"ג סימן מא) וז"ל: ודע שמעשי העבירות יחלק לד' חלקים, האחד מהם האנוס, השני השוגג, השלישי המזיד, הרביעי העושה ביד רמה. אמנם האונס כבר נאמר בו שלא יענש ואין עליו חטא כלל, אמר יתעלה ולנערה לא תעשה דבר אין לנערה חטא מות..., הרי שהעושה עבירה בשוגג אין בו חטא כלל.

 

וז"ל ערוך השולחן (או"ח סימן תרב ס"ז): ואין לתמוה על מה צריך השוגג לעשות תשובה, דוודאי כן הוא שהרי בויקרא בקרבנות חטאות ואשמות שהם על השוגג כתיב כמה פעמים וכפר עליו הכהן מחטאתו ונסלח לו, אלמא שקרוי חטא וצריך סליחה וכפרה, ובסוף שלח כתיב 'וכפר הכהן על הנפש השוגגת בחטאה בשגגה לפני ד' לכפר עליו ונסלח לו', והטעם דגם שוגג בא מהעדר זהירות, לאפוקי אונס דא"צ תשובה, כמ"ש הרמב"ם בפי' המשנה סוף יומא, אבל שוגג אינו דומה לאונס, עכ"ל. הרי שנקט שאונס אין צריך כפרה כלל.

 

והקשו האחרונים על דברי הרמב"ם מדברי התורת כהנים (פרשת אחרי מות ובילקוט שמעוני רמז תקעו) שם נאמר: "והתודה עליו [על השעיר המשתלח], זה וידוי דברים..., אין לי אלא ודאיהן אנוסיהן ספיקותם מנין", משמע שגם עבירה באונס נחשבת לעבירה וצריכה כפרה, ורק קרבן לא צריך להביא על אונס.

 

והביא מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א (בהערות על מסכת יומא דף פז ע"א) שיש שרצו לתרץ שאמנם כפרה לא צריך, אבל ביום הכיפורים בעינן 'לפני ה' תטהרו', ואע"פ שלא עבר אלא באונס מ"מ אינו טהור לגמרי. אך כתב שם שברמב"ם לא משמע כן.

 

ולכן תירץ מו"ח שליט"א שבאונס רגיל לא צריך כלל כפרה, וכל דברי התורת כהנים אמורים בג' עבירות חמורות דדינם שיהרג ולא יעבור, ובזה אם עבר ולא נהרג דאינם נענשים כיון שהם אנוסים, אבל מכל מקום צריכים כפרה כיון שעברו על הדין, יעו"ש. [עוד יש לתרץ קושיה זו, דיש אופנים שהוא נענש על מה שהיה אנוס, כגון מי שיצא בספינה תוך ג' ימים לפני השבת, והיה חייב לחלל שבת משום פיקוח נפש, שחייב כפרה על כך שנכנס לסכנה כמבואר במשנ"ב (סימן רמח ס"ק כו)].

 

ולפי זה בנידוננו שהיה אונס גמור לכאורה אינו צריך כפרה. ויעוין גם בפנים מאירות (ח"ב סי' מא, וח"ג סימן יט הו"ד בפתחי תשובה יו"ד סימן כט סק"א) שכתב באחד שאכל עוף ואח"כ מצא בו אחד מי"ח טריפות שאין צריך כפרה על מה שאכל דהוי אונס. ובפמ"ג (בפתיחה לסימן לה ד"ה והנה הנפ"מ) הביא את דברי הפנים מאירות וכתב שכל זה דוקא אם אכל טריפה שלא הצריכו חז"ל לבדוק, אבל אם נמצא שלא בדקו את הריאה, ודאי שצריך כפרה דלאו אונס הוא, כיון שהוא מיעוט המצוי, וחז"ל הצריכו בדיקה כמבואר בשו"ע (ריש סימן כט). ואם כן בנידוננו שהיה שם ממונה שהיה מותר לסמוך עליו לפי דין תורה, יתכן שלא צריך כפרה כלל.

 

והנה בפנים מאירות הביא ראיה לדבריו מדברי התוס' בביצה (דף כה ע"ב) שם נאמר, אמר רמי בר אבא הפשט וניתוח בעולה וה"ה לקצבים, מכאן למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר קודם הפשט וניתוח. וכתבו התוס' (ד"ה אורח ארעא) דוודאי ליכא איסור לאכול את הבשר לפני הפשט וניתוח, דמשנשחטה עומדת בחזקת היתר ולא חיישינן שיש בה טרפה, מיהו אם נמצאת טריפה לאחר שיאכל, הוא נענש כשוגג ולא כאנוסים, שלא היה לו למהר כל כך, יעו"ש. ש"מ דלאחר הפשט וניתוח הוי כאונס, כיון דאין צריך לבדוק אחר שמונה עשר טריפות, ואונס אין צריך כפרה.

 

ויעוין גם בשו"ת בצל החכמה (חלק ה סימן קעג) שדן בשאלה כעין זו והעלה שמכיון שמקולין זה עומד תחת השגחת רב מוסמך ומובהק ומוכרין שם בשר לרבים, אין חובה על היחיד הקונה שם בשר לבדוק ולחקור אם כשר הוא, ולכן גם אם קרה מקרה בלתי טהור שהבשר שנמכר שם היה טרף, אנוס הוא, ולא דמי באם אירע כך ליחיד בביתו, יעו"ש.

 

אמנם יעוין בשו"ת שיירי טהרה (לר' שלמה קלוגר לסימן קפז תשובה טז) שדן בכעין שאלה זו, ודייק מדברי התוס' בביצה להיפוך, שמזה שכתבו התוס' 'אם נמצאת טריפה לאחר שיאכל, הוא נענש כשוגג ולא כאונס' ולא כתבו בפשיטות 'ואינו כאונס', ש"מ שגם אונס צריך כפרה, אלא ששוגג צריך כפרה גדולה, ואונס צריך כפרה קלה יותר. ודייק גם את לשון הרמב"ם (בהלכות שגגות הנ"ל) 'אבל זה מה לו לעשות הרי טהורה היתה ושלא בשעת וסתה בעל אין זה אלא אונס', משמע שרק אם לא היה שום דרך להימנע מהאונס, לא צריך כפרה, אבל אם יכל להימנע מהאונס, אפילו על ידי טרחא גדולה, יש לו עונש קל. ויעוין גם בשו"ת דברי חיים (יו"ד ח"ב סימן סח) שכתב וז"ל: והנה נראה לי הכלל בזה דאם עשה איזה עבירה יהיה הסיבה מה שיהיה, הואיל ויכול היה להתברר, הרי זה חייב, דזה לא מיקרי אונס מה שלא היה בידו בקל לברר, על כל פנים היה הדבר יכול להתברר, כמו באשה אם היתה ממתנת וע"י החקירה היה יכול להתברר שבעלה חי, ואפילו היה באופן שלא היה בשום אופן אפשר להתברר, מכל מקום לא חילקה התורה וכל שוגג חייב ורק באונס פטרה רחמנא, יעו"ש. ואם כן לפי דבריהם, לכאורה אף בנידוננו האוכלים צריכים כפרה.

 

האם האוכל מאכל אסור באונס נטמטם

 

ויעוין שאלה כעין זו בשו"ת רב פעלים (חלק ד סוד ישרים סימן ה) וז"ל: אדם ששתה משקה והיה בו נמלה או יתוש באופן שלא היה גרמא לזה מעצמו, אלא קרה לו הדבר הזה באונס גמור, באופן שאין להאשימו ולומר היה לו להשמר ולא נשמר. וכן שוחט מוסמך ויר"ש, ששגה לשחוט בסכין פגומה בשוגג, ואכלו הבשר אנשים כשרים, או שוחט מתא אשר נבדק והופקד עפ"י חכמים ומוחזק ליר"ש אך היה רשע בסתר והאכיל לישראל נבילות וטריפות. איך דינם של אלו שאכלו לפי תומם ולא נודע להם הדבר הרע הזה לא בתחילה ולא בסוף, אם נטמאה נפשם בטומאה זו דנבלות ושקצים דכתיב בהו ולא תטמאו בהם ונטמאתם בם?

 

והשיב הרב פעלים: בריה טמאה וכן בשר נבלה וטריפה אין גופם מטמא נפש האדם ואע"ג דכתיב בהו ונטמאתם בם אין הכוונה לומר שגופם מטמא נפש האדם. אלא כל דבר אסור וטמא שורה עליו כח רוחני של טומאה וכשאדם אוכל אותו שורה אותו כח הטמאה על האדם ונכנס בו ומטמאו, אמנם אם הוא אנוס גמור שאינו יודע כלל מן האיסור והטמא וגם אין לו לתלות בו גרמא שהוא גרם לעצמו שיכשל בשגגה או אם אכל אותו דבר האסור והטמא, לא ישרה על האדם אותו כח הטומאה של אותו דבר ואין רשות לכח הטומאה ליכנס בו ולא להיות נוגע בו. וכיוצא בזה נאמר על יעל שאמר הקב"ה, שמי מעיד עליה שלא נגע בה אותו רשע. והדבר יפלא והלא ז' בעילות בעל? אך הענין כי בעילות שלו מאחר שהיו באונס גמור לא נגע בה כח הקליפה והרע של הזנות שלו ולא שרתה הקליפה עליה, עכ"ל. הרי שלפי דבריו לא זאת בלבד שלא צריך כפרה אלא אפילו אינו משפיע על טמטום הלב. [ויעוין מש"כ בתורת היולדת (פרק מב הערה ב)].

 

אמנם יעוין בכנפי יונה (לרמ"ע מפאנו ח"ב סימן קיא) שכתב שמי שאכל באונס מאכל, הרי זה פוגם בנפשו. וכעין זה כתב השל"ה (מסכת יומא הלכות תשובה ד"ה וכתב): אמרו רבותינו בירושלמי, מעשה בריבה אחת שנשבית לבין הגויים, וכשפדאוה הטבילוה על מה שהאכילוה איסורים, יעו"ש. הרי שס"ל שגם האוכל מאכלות אסורים באונס, ניטמטם.

 

הטעם שהעושה על פי הוראת בית דין צריך כפרה

 

ולכאורה יש להעיר על הסוברים שאונס לא צריך כפרה מהמבואר בתחילת מסכת הוריות, שם מבואר שיחיד העושה על פי הוראת בית דין חייב קרבן, והרי היחיד היה חייב לשמוע בקול הבית דין, ובכל זאת הוא חייב כפרה.

 

אך יעוין בהגהות יתרון האור (על המשניות הוריות פ"א מ"א) שהקשה מדוע באמת צריך כפרה הרי עשה ברשות ובחיוב? וביאר שהבית דין לא חייבו לאכול חלב, אלא שאמרו שמותר לאכול, ואם כן היה בידו שלא לאכול, וכעין זה מבואר ביבמות (דף פז ע"ב) ניסת שלא ברשות בית דין, שבאו שני עדים ואמרו מת בעליך וניסת מעצמה, שהרי לא היתה צריכה להיתר בית דין, מותרת לחזור לבעלה, דאנוסה היא, וחייבת בקרבן דשוגגת היא, ואין זה אונס להיפטר מן הקרבן, דאיבעי לה לאמתוני. דגם שם לא חייבו אותה הבית דין לינשא אלא שאמרו שמותר לה והיתה יכולה שלא לינשא. ועוד מבאר שעם כל זה שהבית דין מורין כן, אינו יכול לומר שהאמת כן, כיון שיש חולקים ואולי החולקים הם הצודקים, אלא שמותר לסמוך על הרוב, אבל כיון שאין זה בירור מוחלט אינו נחשב לאונס שפוטר מקרבן.

 

לפי זה בנידוננו אולי צריך כפרה כיון שלא היה חייב לאכול את הבשר. אך נראה שלא דומה כלל לסוגיא בהוריות, דשם הבית דין חידשו דין חדש, ובזה אמרינן שימתין שמא אין החידוש אמת. משא"כ כאן כשהעד מעיד על מציאות מסויימת, ואין סיבה לחשוד שאינו אמת לכאורה אין צריך כפרה כלל.

 

ונראה עוד שאין הדבר דומה לסוגיא ביבמות, והוא על פי המבואר בתוס' במסכת כתובות דף ב ע"א (ד"ה שאם) שכתב וז"ל: "הכא שלא תשב עמו באיסור כל ימיו חשו אפילו לזנות אע"ג דלא שכיח". וכך גם באשת איש העומדת להינשא, כדי שלא תשב באיסור כל ימיה, חייבת להמתין. אבל בבשר, שהחטא של חלב הוא פעם אחת, כשאוכל, ולא נמשך כל ימיו, אין צריך להמתין והוי אונס.

 

מה עדיף לגרש אשה בע"כ או לשאת אשה על אשתו

 

והנה מצינו גם בפוסקים שדנו לגבי אשה המסרבת לעלות עם בעלה מחו"ל לא"י, ונשארה בחו"ל, והבעל לא יכול להיות בלי אשה, ורוצה לשאת אשה אחרת. ונסתפקו האם להתיר לו את החדר"ג לשאת אשה על אשתו, או שמא להתיר לו את החדר"ג שאסור לגרש אשה בעל כרחה וישלח לה גט וישא אשה. וכתב העצי ארזים (סימן א סוף ס"ק יג) שעדיף להתיר לו את האיסור של גירושין בע"כ כיון שהוא חטא חד פעמי, לעומת האיסור לשאת אשה על אשתו שהוא איסור מתמשך, וכל ימיו יעבור על החדר"ג, [וכן כתב בכנה"ג (הגב"י שם אות כג), אמנם לדינא יש חולקים על זה כמבואר בפתחי תשובה שם]. וכעין זה מצינו במשנ"ב (סימן שכח ס"ק לט) בשם הר"ן, לבאר מדוע מותר לשחוט בשר עבור חולה בשבת כשאפשר להאכילו נבלה, ולא אמרינן שעדיף לעבור על איסור קל של אכילת נבלה במקום לעבור על איסור חמור של חילול שבת, משום דבנבילה עובר על כל כזית ממנה, וחמיר מאיסור לאו דשבת. וכך גם בעניננו האיסור לשהות כל הימים בחטא חמור כי הוא עבירה תמידית, ובה חייבו חז"ל להמתין ולבדוק, משא"כ באכילת בשר שאם ע"א כשר מעיד על הבשר שכשר, כיון שהאיסור חד פעמי קל יותר ואינו צריך כפרה. [וכמו כן מצוה תמידית, כוחה גדול ממצוה חד פעמית, כמבואר בהתעוררות תשובה (ח"ג סימן סה סוף אות ג') שדן על מה שאמרו חז"ל 'לעולם ימכור אדם כל אשר לו וישא בת ת"ח', וצ"ב למה ימכור אדם כל אשר לו, הרי בשביל קיום מצוות עשה חייב אדם לבזבז רק חומש נכסיו ותו לא? והשיב דכאן המצוה היא תמידית, וכל ימיו יקיים המצוה להיות דבוק בת"ח, לכן צריך להוציא על כך יותר מחומש נכסיו. ויעוין גם במנחת חינוך (סוף מצוה תכג) שעל מצוות מזוזה יתכן שצריך להוציא יותר מחומש נכסיו כיון שבכל רגע ורגע עובר בעשה, הוא חמור יותר מעשה רגיל].

 

ובפרט לשיטת ר' אליעזר ממיץ (הו"ד בהגהות אשרי חולין פ"א סימן יד ד"ה וכן כתב) שכתב שכל מה שאמרינן שעד אחד אינו נאמן כשאתחזק איסורא, היינו דוקא באנשים ריקים ופוחזים דומיא דשנים שהאמינה תורה כמו שהן, ובכה"ג אין עד אחד נאמן נגד חזקה, אבל בעד מהימן וכשר סמכינן עליו אפילו נגד חזקה, יעו"ש. ואם כן לפי דבריו בנידוננו שהעד היה אדם כשר ונאמן, הרי שלא היה לו דין של עד אחד רגיל, והיה נאמן אפילו נגד חזקת איסור, ויש סברא גדולה לומר שמי שסמך עליו לא יצטרך כפרה.

 

מדוע תינוק שנשבה חייב חטאת

 

עוד יש להעיר על השיטות שלא צריך כפרה, מהמבואר במסכת שבת (דף סז ע"ב) שתנוק שנשבה לבין העכו"ם, חייב חטאת אחת על כל השבתות שחילל, וכן פסק הרמב"ם, ויעוין בפני יהושע (שם דף סח ע"ב) שכתב: וא"כ היה אפשר לומר, דתינוק שנשבה חייב בקרבן, אע"ג דאנוס רחמנא פטריה היינו כגון מיתה או מלקות וממון אבל בקרבן אפשר דחייב, דכפרה מיהא בעי, כדאשכחן לקושטא דמילתא, דרבנן מחייבי ליה בקרבן אע"ג דאנוס הוא, יעו"ש. הרי שיש חיוב חטאת גם באונס גמור כמו תינוק שנשבה, וצ"ע. ויעוין במה שכתב הקובץ הערות (בביאור האגדות סימן א) שעכו"ם יענשו על כך שלא קיימו ז' מצוות בני נח, מכיון שהשכל מחייב להאמין ולברר שיש מנהיג לבירה, יעו"ש, מכל מקום אין זה מיישב את דברי הפני יהושע, שהרי לא היה צריך לברר אם הוא יהודי או לא.

Mitzvah to eat on Erev Yom Kippur

see this post.

There is a diyuk in Rashi near the beginning of Kesuvos if the night of the 9th of Tishrei is also a mitzvah to eat, or is it only a mitzvah on the day of the 9th (i.e., from the time you wake up on erev yom kippur, but not the night before).

I saw a nice thought in the name of Rav Kook about this - he said the fasting on Yom Kippur represents teshuva in an ascetic state - through fasting and prayer, and the mitzvah to eat on Erev Yom Kippur represents Teshuva in a non-ascetic state.

The need for both of these are true, and his point is correct.  I just think that eating on Erev Yom Kippur is a pre-ascetic state.  I think if we break our fasts in a refined manner, that would be teashuva while in a non-ascetic state. 

I've said many times, Halevai people should eat the matza on the first seder with the same enthusiasm as they eat their first piece of chametz on motza'i Pesach.

Gmar Chasima Tova.

Parshas Shoftim - Women's Suffrage

The mitzvah of appointing a king has a potential application to women's suffrage (right to vote for you of those in Rio Linda).  The Or Sameiach to Rambam Hilchos Melachim 1:5 says:

אור שמח הלכות מלכים פרק א

[ה] אין מעמידין אשה במלכות כו' [בזמן הבית]:
עיין מגדל עוז שהעיר שבספרי (שופטים פי"ד) מפורש כן, ומהא דאמר בפרק שלשה שאכלו (ברכות מ"ט ע"א), תורה ומלכות לפי שאינן בנשים ובעבדים אין ראיה, דפירושו כמו תורה, שהנשים אינן מצוות ללמוד תורה, כן אינן מצווין על מ"ע דהקמת מלך ישראל, כמש"כ בספר החינוך, משום דלאו בני כיבוש נינהו, ופשוט: 

ספר החינוך מצוה תצז 

שנצטוינו למנות עלינו מלך מישראל יקבצנו כולנו וינהיגנו כחפצו, ועל זה נאמר [דברים י"ז, ט"ו], שום תשים עליך מלך וגו', ואמרו בספרי [כאן] שום תשים עליך מלך, מצות עשה.

וזאת מן המצוות המוטלות על הציבור כולן הזכרים, כי להם יאות לעשות ענינים אלה.

Rav Meir Simcha of Dvinsk understands the Chinuch that the king's role is to lead the people in all things, including war, and war is not in the domain of women, the king is outside their purview.  This is Chinuch's opinion l'shitaso, for regarding Parshas Zachor (Mitzva 603) he says women are exempt because they do not participate in war.

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, בזכרים כי להם לעשות המלחמה ונקמת האויב, לא לנשים.

  This issue in the early 1920s affected the Yishuv  as it was a worldwide issue at that time.  Rav Kook paskened (Ma’amarei ha-RaAy’aH pp. 189-194) women should not vote, for reasons like the Or Sameiach and Chinuch, though he surprisingly does not quote them.   Rav Uziel paskened that women can vote (Piskei Uziel no. 43-4).  These are translated, with a missing page of Rav Kook here (opens in new window as pdf).

(Thus the position offered by Rabbi Marc Angel is somewhat baffling.  He writes: Rabbi Kook and Rabbi Uziel also differed in matters pertaining to the role of women in civic life. Their halakhic decisions reflected their different attitudes toward the role of women in a traditional society....the rabbinical leadership of the old Yishuv generally opposed extending to women the right to vote and hold public office. In contrast, the Sephardic rabbinic leadership generally favored granting women those rights. Now, while the authorship of the Chinuch is uncertain, it was definitely written in Spain.  So the opinion of Rav Uziel is NOT the traditional Spanish Rabbinical position; the Ashkenazic leaders of the Yishuv in Palestine paskened according to the Chinuch's position, a Spanish sage [though we cannot say his opinion is agreed upon by all Spanish Rishonim]!)

Ode to Hirhurim

I owe a debt of gratitude to Rabbi Gil Student, who began blogging under the nom-de-plume Simcha.  This blog would probably never have existence without the existence of his blog, Hirhurim.  Gil demonstrated there could be intelligent discussion of serious Halachik and philosphical discussion on a blog.

I began commenting under my own nom-de-plume, Yossele, in an ironic reference to Yossele, the name of the Maharal of Prague's Golem.  Unfortunately those comments, and the generally constructive comments from the general Hirhurim readership, were lost several years ago.  There was important Torah and sources in those comments from many people.

The breadth of topics discussed on Hirhurim is well beyond what I could realistically achieve, but I felt I could take one topic of interest of mine with important implications to Jewish life today and generate more focused, though limited discussion.  I took a much narrower subject matter, and approached it more deeply, and from strictly a halachik, not social, point of view.  (Social aspects are at times important, but are not my interest.)  I was not too successful in generating that discussion on Shasdaf.  You can also see with a few clicks on the right, how difficult it is to keep up a regular posting schedule.

It is therefore with sadness that I react to Gil's announcement that the end of the Hirhurim blog has arrived.  I am curious to know the results of Gil's poll last month, asking readers what they felt about Hirhurim.  I personally liked Gil's posts and noticed there have not been too many of them for a while until about a month ago.  I personally did not care for all the guest posts.  The News and Links feature was one I thought was very good, and probably very time-consuming, but not something I checked on a regular basis.  I always checked Joel Rich's Audio Roundup every Thursday night.  My appreciation also extends to Steve Brizel and R' Ari Enkin for their work on the blog - I hope Hirhurim's rebranding does not affect their output.

One year in an annual Purim publication in Chicago, they offered minutes of the 10 most-debated shul meetings - including to say/not say the prayer for Medinat Yisrael; to give/not give the Rabbi a raise; to raise/not raise the Mechitza, so your shul doesn't have to spend the time on having the meeting themselves.

While Gil wrote "In my opinion, the ideas and dialogue have gotten stale," that's not really true.  While many topics have been discussed multiple times in Hirhurim's 11 years, sometimes there are new issues that arise; sometimes a person who was not aware of the issues in a previous cycle is reading about it for the first time.  To not have Hirhurim when a new iteration of a longstanding dispute flares up, as well as when new issues develop, is, in my mind, a loss to the greater Jewish community.

Thanks again to Gil, and to the regular contributors, and to the readers and commenters who made Hirhurim a community, one I will miss.

Zonah - more possibilities

Rabbeinu Bechaye in this morning's parsha says that a woman who inherited her father's property and then married a man from a different tribe (shevet) than her father is called a Zona.  It is at the end of the parsha (Devarim 11:8) regarding Bnos Tzlofchad.
וכל בת יורשת נחלה. שלא היה בן לאביה אחר שינחלו את הארץ, על כן אמר הכתוב פעם שנית: "ולא תסוב נחלה". ומטעם זה היה המנהג בישראל בבת יורשת כשתעבור על זה ותרצה להנשא לשבט אחר שהיו קורין אותה "זונה" והיתה מפסדת נחלת בית אביה, וזהו שכתוב: (שופטים יא, א) "ויפתח הגלעדי היה גבור חיל והוא בן אשה זונה", כי אמו של יפתח היתה בת יורשת נחלה ונשאת לשבט אחר, כי אין הכוונה זונה ממש ח"ו, וכן תרגם יונתן.

Radak in Shoftim 11:1seems to mention up to 4 possibilities:
1) pilegesh, and is called zonah because she doesn't have kesuva v'kiddushin (similar to Rambam's opinion)
2) Inkeeper.  I heard this explanation from my Rebbi Rav Ahron Soloveichik zt"l.  Radak says because the Targum is sometimes punedkais.  I thought perhaps because zona is from the root zan, to sustain - people went to inns for food also.
3) prostitute - mufkeres lakol, and he says that also fits in pundekais - available to anyone
4) like Rabbeinu Bechaye - someone who married someone from a different shevet.
בן אשה זונה - בן פלגש גלעד היה ונקראת זונה לפי שאינה עם בעלה בכתובה וקדושין והיא כמו הזונה ואף על פי שהיא מיוחדת לו וי"ת פונדקיתא כמו שתרג' ג"כ רחב הזונה פונדקית' או הוא הענין בעצמו כי הזונה כמו הפונדקית שמפקרת עצמה ובתרגום של תוספתא דא היא נימוסא הות בישראל מלקדמין דלא מיסתחרא אחסנתא משבטא לשבטא ובכן לא הוה יכיל גברא למיסב איתתא דלא משבטא וכד הות איתתא דרחמא גברא דלא משבטהא הות נפקא מבי נשא בלא אחסנתא והוו אנשי קרון לה פונדקיתא דרחימת גברא דלא משבטהא וכן הוה ליה לאימיה דיפתח ודומה כי הצריכו כל זה למתרגם לפי שאמר לא תנחל בבית אבינו כי בן אשה אחרת אתה וכן תרגם ארי בר איתתא משבטא אחורי את ולפירושינו יהיה פי' לא תנחל לפי שהיה בן פלגש וזהו בן אשה אחרת לפי' היו אומרים שלא ינחל עמהם ושלא כדין היו מגרשין אותו כי בן הפלגש יורש כמו שאמרו רז"ל מי שיש לו בן מכל מקום בנו הוא לכל דבר חוץ ממי שיש לו מן השפחה ואמרו לכל דבר למאי הלכתא לירשו וליטמא לו וכן אמר להם יפתח ותגרשוני מבית אבי כלומר עשיתם עמדי שלא כדין:

Playoff Beards on Eve of 17 Tammuz

Before the Chicago Blackhawks and Boston Bruins played game 6 of the Stanley Cup Finals last Monday, I told someone (a fan, not a player) that he should shave off his playoff beard before the game because even if the Hawks win on Monday night, it is already Shiva Asar B'Tammuz (the fast began Tuesday morning).

Rav Yosef Dov Soloevitchik in Shiurei Harav, Tisha B'av Siman 2 says that while we don't begin the fast the night before, it already has the status of a fast day, and one cannot make a wedding that evening.

Rav Moshe Feinstein in Igros Moshe allowed a wedding in such a case in a very particular case where 17 Tammuz fell on Sunday (not nidche) to get married bidieved on Motzaei Shabbos - OC I 168

אם רשאין לעשות נישואין באור לי"ז בתמוז.

 

נשאלתי מידידי הגאון ר' מנחם פאלאק זצ"ל בשנת תש"י שחל שבעה עשר בתמוז ביום א' אם יש לעשות נישואין בליל מוצאי ש"ק אור לי"ז בתמוז.

 

והשבתי שלצורך יש להתיר.

 

דלכאורה תלוי זה במחלוקת הראשונים אם התענית מתחיל בלילה ואומרים עננו באור התענית דלבעל המאור תענית דף י"א שאין אומרים משום שהתענית מתחיל מבקר, גם דיני בין המצרים אין מתחילין אלא מהבקר.

ויש לע"ד ראיה גדולה לדבריו מריש פסחים דאמר ראב"י לדידי אשכחנא דקא פלגי רבנן בין יממא לליליא גבי תענית צבור, אלמא דהלילה לא נחשב מהתענית כלל דאם הוא מהתענית רק שאיסור האכילה מתחיל מהבקר לא הוי זה פלגותא בין יממא לליליא אלא דדיני היום הוא רק להתענות ביום ולא בלילה והיה זה כהרבה דינים בכל יו"ט שיש שאינם אלא ביום ומ"מ נחשב גם הלילה בשם היום וכן באיסור אכילה דהוא רק ביום לא היה זה נחשב פלגותא מהלילה ולכן משמע כבעה"מ שהלילה לא נחשב כלל מהתענית.

 

אבל ודאי אין בידינו להכריע בין הראשונים בשביל קושיא, מכל מקום לענין זה שמדינא לא היה לן לאסור כלל אלא שהוא מנהג בעלמא משום אבלות דרבים ולא מסמנא מלתא אפשר גם הרי"ף ורש"י ורמב"ן הסוברים דהתענית מתחיל מבערב יודו שלענין זה הוא רק מהזמן שניכר שמתאבלין שהוא מהבקר שמתחילין להתענות.

 

וגם לבד זה במנהג יש לילך אחר המיקל ולכן יש להתיר לצורך ובאופן זה שחל י"ז בתמוז ביום א' שהוא דבר שאינו מצוי לא שייך לחקור איך נהגו דבדבר שלא מצוי לא שייך מנהג ולכן יש להקל.

 

אבל בי"ז בתמוז שחל בש"ק ונדחה ליום א' פשוט לע"ד שיש לאסור משום דדיני בין המצרים חלו עוד בשבת דיש מהם שנוהגין גם בשבת.

 

משה פיינשטיין.

    

The Gemara Rav Moshe quotes was in Daf Yomi last week - Pesachim 2b

גבי תענית ציבור: עד מתי אוכל ושותה - עד שיעלה עמוד השחר. דברי רבי אליעזר בן יעקב. רבי שמעון אומר: עד קרות הגבר.  

For the playoff beard, I think there is no question that you cannot get a haircut after shkiya when it is already the 17 of Tammuz but still before the fast.

------
Regarding the footnotes in Shiurei Harav - they are (admitted in them) straight out of Rav Herschel  Schachter's Nefesh Harav - 2 points:
Footnote 5 - that Rama in 550:3 allows a wedding even on the fast day, but Biur Halacha says the day of the fast you can't - I think this is a misreading of both.   Since the minhag is not to have weddings during the 3 weeks, when Rama is talking about weddings, he is only talking about the other tzomos - Tzom Gedalia and Asara B'Teves, but not Shiva Asar B"Tamuz and Tisha B'av because ti is certainly forbidden (at least as minhag) not to get married on those days.  And the Biur Halacha seems to be primarily saying that you should not be involved in litigation or construction of leisure homes even on 10 Teves etc - while weddings are included in the lost of forbidden activities, the main point is not about weddings.

Footnote 6 - the text brings as a proof to what the Rav saud the Toras Shlamim in YD 185:10.  The source of that - Nefesh Harav p 196 says it differently: someone showed that Toras Shlamim to the Rav and he explained it with the yesod.  Maybe I'm nitpicking but I feel that the Rav didn't bring it as a proof, but that with the yesod, he said we can understand the Toras Shlamim.  My real concern is that the context of the Toras Shlamim may not be applicable to a regular fast:  That halacha is talking about 
 סעיף ד
היה משמש עם הטהורה (ט) ואמרה לו: נטמאתי, ופירש מיד, חייב כרת, שיציאתו הנאה לו כביאתו. (י) כיצד יעשה, נועץ צפרני רגליו בארץ, (יא) ושוהה בלא דישה, עד שימות האבר, ופורש באבר מת. הגה: וימלא פחד ורתת על העבירה שבאה לידו. (ב"י בשם סמ"ג). ולא יסמוך עליה, רק יסמוך על רגליו וידיו, שלא יהנה ממנה. יא] ואם פירש ממנה בקשוי ובשוגג, שלא ידע שאסור לפרוש ממנה, (יב) יתענה מ' יום, ואינן צריכין להיות רצופים, רק כל שבוע שני ימים, כגון שני וחמישי, (יג) ובליל התענית אסור ביין ובשר. ואם לא יוכל להתענות, יפדה כל יום בממון שיתן לצדקה, כפי ערך ממון שיש לו, כי עשיר יתן יותר קצת מעני, ויש להחמיר בתשובתו. וכל המרבה לשוב, זכות הוא לו. (פסקי מהרא"י סימן ס') (יד) והאשה אינה צריכה כפרה. יב] ואם שמשה שלא בשעת וסתה, ומצאה אחר התשמיש דם, אפילו נמצא על עד שלו, מקרי (טו) אונס, יג] אפילו לא בדקה תחלה. וא"צ כפרה לא הוא ולא היא (מרדכי והרא"ש כלל כ"ט בשם מהר"ם).
This is a fast of teshuva and kapara, not a public fast like Shuva Asar Tammuz.  So while we can explain the Toras Shlamim with the yesod from a regular fast day, I am not at all confident that we can apply the halacha of that fast to a regular fast day. 

Intermarriage - another source of note

Be'er Hagola, Even Ha;ezer Siman 2 says it is not asur to marry a non-Jew but if you do, the children will not act properly (einan hagun).

More sources about Zonah & Kedushat Beis Haknesses

Zonah was previously discussed here.  And see also this post.

2 topics in this post: 1) Rishomin's opinions whether a Shul (Beis Knesses or Beit Knesset) has kedusha (sancity).
2) Definition of Zonah related to this topic

I found a lot of information about Zonah in Shulchan Aruch Orach Chaim Siman 153 about using Esnan towards builfing a shul.  Esnan is what you pay a zonah for her services.  The source is the pasuk in Ki Seitzei (Devarim 23:19).  Rambam brings it in Sefer Hamitzvos Negative 100, and Yad, Issurei Mizbeiach Chapter 4.  The pasuk is talking about buying a korban with the esnan, but it seems it is also forbidden to give the esnan to the Beis Hamikdash or Shul.

Let me go on a tangent as to what is the sanctity of a shul?
1) Rambam - has kedusha midioraissa, mikdash me'at.
2) Ran (on Rif, Megilla 8a) has kedusha midirabanan.
3) Ramban (cited by Ran ibid.) says it has no inherent kedusha but we treat it with respect like an tashmishei mitzva (object used for a mitzva, like a lulav after Sukkos).  Sources for these shitos are:

ערוך השולחן אורח חיים הלכות בית הכנסת סימן קנג

ומדברי הרמב"ם נ"ל תירוץ אחר בזה וכבר כתבנו בסי' קנ"א סעיף י"ד דהרמב"ם השמיט הך דבתי כנסיות של בבל על תנאי עשויות ובארנו שם שמפרש על תנאי שכשירצו יהיה ביכולת למוכרם ע"ש ולפ"ז יכול להיות שהקדושה הוא מן התורה כפשטא דלישנא דגמרא שם [כ"ו.] שקורא לבהכ"נ מקום מקודש כמו המקדש וכמו שדרשו ואהי להם למקדש מעט אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות והכי משמע להדיא בירושלמי שם

ר"ן על הרי"ף מסכת מגילה דף ח עמוד א

ומאן דשרי אמר אי לאו דהוה ליה הנאה מיניה לא יהב ליה הדר הויא ליה מתנה כזביני. הקשה הרמב"ן ז"ל כיון דבעי מידי דתתפקע ביה קדושתו נהי דמתנה כזביני היכי תפקע קדושתו בההיא הנאה והא כבר אכלוהו ואינה בעולם ועוד הקשה כיון דשמעתין מוכחא דבהכ"נ יש בו קדושה דהא אמרינן אוגורא ומשכונא אסור מ"ט בקדושתיה קאי ואמרינן נמי במאי תפקע קדושתיה היאך נמכר והא דבר שראוי לגופו במוקדשין אינו נפדה ובתוספתא דהאי פירקא תניא אבני היכל ועזרות שנפגמו ושנגממו אין להם פדיון ותו כי מכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר היכי שרו דמייהו למשתי בהו שיכרא והא נתפסין הן בקדושתן ותירץ ז"ל דבהכ"נ עשו אותו כתשמישי מצוה כסוכה ולולב שנזרקין לאחר מצותן ובזמן מצוה יש בהן קדושה של כבוד כדאמרינן התם אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה ואמרינן נמי דנויי סוכה אסור להסתפק מהן כל שבעה ואבוהון דכולהון דם [שחיטה דתניא ושפך וכסה במה ששפך יכסה שלא יהו מצות בזויות עליו] כדאיתא התם בפרק במה מדליקין (דף כב א) ולפיכך בהכ"נ כל זמן שבני העיר רוצין בו נוהגין בו קדושה אפילו בחורבנו שהרי עדיין לא עבר זמן מצותו וראוי לחזור ולבנותו הלכך כשמכרוהו ז' טובי העיר שלא במעמד אנשי העיר אין בני העיר רוצין מן הסתם שתכחש מצותם לגמרי אלא שתחול קדושת בהכ"נ על הדמים אבל כשנמלכו בני העיר למכרו לשתות בו אפילו שכר שרי לפי שעבר זמן מצותו ונפקעה קדושתו ממנו כסוכה ולולב לאחר זמנן ומ"מ כל שאין להן אלא בהכ"נ אחד אסור למוכרו דאמרינן (ב"ב דף ג ב) לא לסתור איניש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתא הלכך בשיש להם אחרת מותר למכרה דהוה ליה כהפריש ז' אתרוגין לז' הימים דיוצא בו ואוכלה [סוכה דף מו ב] ליומיה ספרים וכל תשמישי קדושה נמי אע"פ שבכל מקום שהן בקדושתן הן עומדין אפ"ה אם מכרם לעשות בהם צרכיהם איכא משום אכחושי מצוה דמוכרין הלכך עד שיסכימו במכירתן ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר אינן רשאין להוציאן בצרכיהם ולא מפני שקדושתם נתפסת ממש על הדמים כדאמרן ומה שחלקו במתנה מאן דאסר סבר שאין אנשי העיר רוצים שיפקיעו ז' טובי העיר מצותה אא"כ יפקעו אותה על מצוה אחרת ומאן דשרי סבר אי לאו דיהיב להו מידי דדבר מצוה כגון תיבה ומטפחות או ספרים לא היו נמלכין טובי העיר לתת לו בהכ"נ זו הלכך כזביני היא ושרי דלאו גרועי מצוה הוא אלו דבריו ז"ל ואין דבריו ברורים אצלי דאי משום בזויי מצוה אתינן עלה וכדאמרינן (שבת דף כב א) אבוהון דכולהון דם בדמים שלא היו מצוה מעולם מאי בזוי מצוה איכא שמא תאמר אם לא יקחו בהם דבר של קדושה נמצא שעברו על דעת בני העיר במכירת בהכ"נ ונמצאת מכירתו בטלה א"כ למאי דמספקא לן אי אסור למכור ס"ת ישן לקנות בו חדש כי מכרו ס"ת תבטל מכירתן שהרי עברו על דעת בני העיר שאינן רוצים אלא בעלוי ומאי קא משנינן לקמן בגמרא מתני' דיעבד ועוד דאי משום בזויי מצוה בלחוד אתינן עלה למה לן עלויא הא אפילו בדוכתי סגי דהא קי"ל [שבת דף כ"ב א] מדליקין מנר לנר ותו קשיא לי בלישנא דאמרינן אי לאו דה"ל הנאה מיניה לא הוה יהיב ליה מתנה לא משמע דההיא מתנה תיהוי דיהיב להו מידי דדבר מצוה כגון תורה ומטפחות או ספרים ועוד שהרב אלפסי ז"ל כתב מתנה משבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר פליגי בה רב אחא ורבינא וכה"ג אפילו למשתי בהו שיכרא שרי לפיכך נ"ל דבהכ"נ ודכוותיה כיון שעיקרו עשוי לומר בו דבר שבקדושה הטילו בו חכמים קדושה מדבריהם ואפילו התנו עליו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר אי אפשר שתפקע קדושתו בכדי מפני כבוד הקדושה שיש בו מיהו לאחר שהטילו קדושתו על הדמים קדושת דמים קלישא מקדושת בהכ"נ לפי שדמים אלו לא עמדו מעולם לדבר שבקדושה ועוד דהויא לה קדושה שניה וקלישא מקדושה ראשונה כדאשכחן [מעשר שני פ"ג מ"י] לר' יהודה דס"ל דלקוח בכסף מעשר שנטמא יקבר משום דלא אלים למתפס פדיוניה כמעשר גופיה הלכך בין שמכרו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר או שלא במעמד אנשי העיר לעולם דמים נתפסים בקדושת בית הכנסת ומפקע קדושתיה גבייהו אלא דשבעה טובי העיר לחודייהו לא מצי לאפקועיה ההיא קדושת דמים אע"ג דאיקלישא אבל במעמד אנשי העיר יכולין להפקיע לקדושת בהכ"נ להפקיע בכדי ומש"ה אמרינן במתנה אפילו נתנוה ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר במאי תתפקע קדושתיה ומאן דשרי סבר דמפקעא אההיא הנאה דהוו להו מיניה שהרי הן כמחויבים לשלם לו גמול וכיון דמפקעה אמידי דהיינו ההיא הנאה אע"פ שיצאה לחולין אין בכך כלום שרשאין הן בכך ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר:

So for this entire discussion of Esnan, it makes sense according to the Rambam why we can't use Esnan for a shul.   To the Ran maybe it would be asur midrabanan (if that much).  To Ramban it shouldn't be asur but might not be a nice thing to do.   (Note: I did not research how the Rishonim apply esnan to Beis Haknesses so maybe I'm missing something here.)

Next, here is the Mishna Brurah and Biur Halacha about definition of who is a zonah in this Halacha:

153 OC
משנה ברורה סימן קנג
      (קיא) איסור ערוה - דהיינו [צג] חייבי כריתות [צד] וי"א דה"ה חייבי לאוין [צה] וזונה נכרית לכ"ע אתננה אסור:
If relations with that woman were a chiyuv kares (except nida); Ramabm holds even if it was with a lav.  A non-Jewish zonah's esnan is certainly prohibited.

Shaar tziyun
שער הציון סימן קנג
      (צג) דעת התוספות ושאר פוסקים. ודע, דנדה אף דגם היא מחייבי כריתות מכל מקום אתננה מותר [אחרונים]:
      (צד) הרמב"ם:
      (צה) גמרא:

Biur Halacha
ביאור הלכה סימן קנג

 סעיף כא

* אסור לעשות מאתנן זונה וכו' - עיין במ"ב ומ"מ מספקא לי דנהי כשהקדישה אין אנו מקבלין ממנה מ"מ אפשר שעכ"פ אסור להשתמש בה בחול כיון שאיסור זה אינו אלא מדרבנן לא אלים לאפקועי נדרה מכל וכל וצריך גניזה וצ"ע:

  * אלא איסור ערוה - עיין במ"ב והנה דעת הרמב"ם דלא מקרי אתנן אלא בשהיה בזנות הזאת איסור לאו או כרת אבל אם בביאה הזאת לא היה לאו וכרת אע"ג שכבר נבעלה לחייבי כריתות או לחייבי לאוין ונעשית זונה אעפ"כ אין אתננה אסור ודעת התוספות דכל שנעשית זונה מכבר אתננה אסור בכל גווני כיון שנתן לה בתורת אתנן ודעת האחרונים דבנידון ביהכ"נ נקטינן בכל אלו הפלוגתות לקולא כיון שאינן אלא מדרבנן:

But if Rambam holds the kedusha is Midoraissa of Mikdash me'at, maybe the isur is midioraissa?

  * אבל אלו הפנויות וכו' - לכאורה אין להקל בזה אלא בקדשה מופקרת לישראל לבד אבל אותן הזונות היושבות בבתי הקדשות שמפקירות עצמן לכל אין להקל לפי דעת התוספות הנ"ל דס"ל דכל שנעשית פ"א זונה ע"י ביאת איסור שוב אפילו נבעלה אח"כ להמותר לה אתננה אסור וא"כ בבתי הקדשות שמפקירות עצמן לכל בודאי נעשית כבר זונה מביאת עו"ג ועבד [וכמבואר באבן עזר סימן ו'] וא"כ אפילו ידוע לנו דהאתנן הזה קבלה מישראל נמי שם אתנן עליה ואפילו לדעת הרמב"ם דבעי שיהא האתנן גופא מביאת איסור ג"כ יש להחמיר עכ"פ בעיר שרובה עו"ג דתלינן דהאתנן בא מהן כ"ז שלא ידעינן בבירור שקבלתו מישראל:

  * שמקדישות דבר - משמע מלשון זה דאי לאו האי טעמא היו מחמירין בדבר אע"ג שלא נודע בבירור שהוא מאתנן שניתן לה והטעם דתלינן דכל חפציהם הוא מאתנן זונה וכעין ההיא דב"ק קי"ג לענין מוכסין ע"ש:

Here is Rambam inside:

רמב"ם הלכות איסורי מזבח פרק ד:ד

כל שיש בו שם לע"ז לא יעשה למלאכת הקודש אע"פ שהוא מותר בהנאה, אי זהו אתנן האומר לזונה הא ליך דבר זה בשכריך, אחד זונה כותית או שפחה או ישראלית שהיא ערוה עליו או מחייבי לאוין, אבל הפנויה אפילו היה כהן אתננה מותר, וכן אשתו נדה אתננה מותר אע"פ שהיא ערוה.

Even though I have explained that pnuyah is asur according to the Rambam (SHM 355) and Raavad (in this post), PERHAPS isur esnan has to do with her acquiring a psul zonah (which according to Rambam she gets with any aveira, even not Kares

רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יח

מפי השמועה למדנו שהזונה האמורה בתורה היא כל שאינה בת ישראל, או בת ישראל שנבעלה לאדם שהיא אסורה להנשא לו איסור השוה לכל, או שנבעלה לחלל אע"פ שהיא מותרת להנשא לו,

and as a pnuyah - maybe she is not mufkeres lakol, or she is but only to Yisraelim without psulim, so she has not acquired a shem (and psul) zonah.

Friday Night Minhag

A gentleman once asked my father: his father only wore a hat on Friday night, never at any other davening.  Was there a basis for that minhag?  My father passed it along to me, and I said:
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיט עמוד א
רבי חנינא מיעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא, אמר: בואו ונצא לקראת שבת המלכה. רבי ינאי לביש מאניה מעלי שבת, ואמר: בואי כלה בואי כלה.
Rabi Chanina wrapped himself to greet the Shabbos Queen.  Rashi says he dressed in nice clothes, but ituf is wrapping your head, like with a Tallis.  I suggested the man's minhag to wear a hat on Friday night was to fulfill the ituf to greet the Shabbos queen.

Last week I was informed about the shita of Rav Pomeranchik z"l of Petach Tikva (sefer Emek Bracha) in which he says that an avel (mourner) who has an obligation of atifas yishmaelim should wear a hat during shiva to fulfill the ituf.  Clearly he says a hat is an ituf, like I suggested.

Yahrzeit in Adar in Leap Year: Vilna Gaon

  Kol Eliyahu Tetzave 27:20

ואתה תצוה את בני ישראל וגו' (שמות כז. כ) כבר דברו בזה המפרשים מדוע לא נזכר שמו של משה רבינו ע"ה בפרשה זאת, וי"ל הטעם, והוא, משום דז' אדר נופל תמיד בשבוע של פרשת תצוה [רק לפעמים רחוקות יקרה שפרשת תצוה נופל אחר ז' אדר] והשם יתברך ויתעלה שמו הצופה ומביט עד סוף כל הדורות, ידע מראש כי בז' אדר יסתלק משה רבינו ע"ה, לזאת לא זכר שמו בפרשה הזאת לרמז על זה. (קהלת יצחק עה"ת):

Many ask why Moshe's name is not found in Parshas Tetzaveh.  The Vilna Gaon answers that 7 Adar, the yahrzeit of Moshe, ususally falls out during the week we read Tetzave and for that reason Moshe's name is not in the Parsha.

I consulted a 200 year calendar and saw that this is true, even for leap years: 7 Adar I nearly always falls during the week of Tetzaveh.

This would support the following statement:  If someone has a yahrzeit in Adar, when it is a leap year, you would observe the yahrzeit in Adar I.

There are three opinions about it in the Shulchan Aruch:

1. Mechaber says observe it in Adar II.
2. Rama says to commemorate it in Adar I, and this is the Ashkenazic custom.
3. Rama mentions another opinion - observe the yahrzeit in both Adar I and II.

שולחן ערוך אורח חיים הלכות תענית סימן תקסח
סעיף ז
כשאירע יום (מא) שמת אביו או אמו באדר, והשנה מעוברת, יתענה כ [טז] באדר ב'. הגה: ויש אומרים דיתענה בראשון (מהרי"ל ומהר"י מינץ), אם לא שמת בשנת העיבור <ג> באדר שני דאז נוהגים להתענות בשני (ת"ה סימן רצ"ה /רצ"ד/); וכן המנהג להתענות בראשון, (מב) מיהו יש מחמירין להתענות בשניהם (פסקי מהר"י בשם מהר"י מולין).  

Based on the Kol Eliyahu in Tetzave, I would suggest the Gra agrees with #2 - Rama citing custom of bnei Ashkenaz.  However, he paskens like the third opinion - observe the yahrzeit in both Adars:

ביאור הגר"א אורח חיים סימן תקסח
כשאירע כו'. כמו בנדרים וידע שהשנה מעוברת. מהרי"ו סי' ה' והביאו ב"י והוא כשיטת הרמב"ם שפסק כר"מ בנדרים ס"ג וכאוקימתא דאביי שם דסתם מתני' ר"מ היא וכמ"ש בש"ע י"ד סי' ר"כ בשמו אבל כל הפוסקים חלקו עליו וכמ"ש הרא"ש והר"ן שם דהלכה כר' יהודה וכן פסק בש"ע שם ובח"מ סי' מ"ג סכ"ח ובא"ח ריש סי' (תכ"ח) [תכ"ז] בהג"ה ובא"ע סי' קכ"ו ס"ז בהג"ה וז"ש הרב וי"א כו' וכ"כ בתה"ד סי' רצ"ד ומהרי"ל סי' ל"א ועוד כ' מהרי"ל ראיה ממ"ש בפרק קמא דמגילה דאי לאו מסמך גאולה לגאולה מסתבר טעמיה לעשות בראשון אלא שכ' די"ל דשם משום דאין מעבירין על המצות אבל בתה"ד שם הביא ג"כ ראיה זו וכ' משום דאין מעבירין על המצות וה"נ דאין מעבירין כו' וכ' שם אח"כ ראיתי כו' והוא דברי מהרי"ל שם ולא חש לדבריו. אבל כל ראיותיהן אינן נראין לי דמנדרים אין ראיה דשם פליגי בלשון בני אדם דבנדרים הלכו אחר לשון ב"א וכן בשטרות אבל כאן העיקר להתענות בשניהם דלרשב"ג ל"פ את"ק במגילה ו' ב' אלא בסדר פרשיות אבל בשאר מודה לת"ק שכל מצות הנוהגות בשני נוהגות בראשון וכ"ה במגילת תענית ספי"ב דחשיב שם מגילת תענית של אדר כתוב שם ואין בין אדר ראשון לאדר השני אלא קריאת המגילה ושילוח מתנות לאביונים וכן ראיתי במ"א שהביא ראיה זו ואף שכ' שם רשב"ג אומר כל מצות שנוהגות בשני אינן נוהגות בראשון חוץ מן ההספד ותענית שאסורין בזה ובזה וקי"ל כרשב"ג מ"מ הא אמר חוץ מן ההספד ותענית ור"ל כל האמורין במגילת תענית דעלה קאי וה"ה להתענות כמ"ש בגמרא דאין ביניהם אלא סדר פרשיות דצריכי להיות סמוך לניסן וכן מ"ש בגמ' ושוין בהספד כו' קאי אכל האסורין בחדש זה וז"ש תוס' שם ד"ה ור"א כו' די"ד וט"ו שבאדר ראשון אף שאסור בהספד ותענית א"צ לעשות משתה ושמחה ולכאורה קשה הא איסור הספד ותענית ילפינן ממ"ש משתה ושמחה אבל לפ"ז ניחא דטעם הספד ותענית שאסור בראשון לאו משום קרא דקרא לא אסיר אלא בשני כמ"ש השנית אלא משום דכתיבי במגילת תענית כמ"ש במגילת תענית ובגמ' שם ה' ב' וכת' שם במגילת תענית ואין בין אדר ראשון כו' כנ"ל ואח"כ כת' וכותבין בשטר אדר ראשון כו' כמ"ש בס"פ קונם אלמא דשטרות הן במחלוקת אחרת. וראיה שניה שהביאו ממגילה שם מ"ש דטעמא דרשב"ג משום גאולה כו'. לאו ראיה היא דודאי לסברתם דסברי בחדש אחד לבד ראיה היא אבל הגמרא דשם מוכח כמ"ש דנוהג בשניהם מדפריך טעמא דרשב"ג ולא פריך על ת"ק דנוהג בשניהם ש"מ דהסברא לנהוג בשניהם אלא דלאחר שלמדו מבכל שנה ושנה דאינו נוהג אלא באחד וכמש"ש ואי אשמועי' השנית כו' פריך בשלמא כו' אלא כו' וע"כ לא אצטריך בכל שנה ושנה בין לראב"י בין לרשב"ג אלא לאפוקי מת"ק דלא לנהוג בשניהם דלמעוטי ראשון או שני לא שמעינן מקרא אלא לזה משום דאין מעבירין ולזה משום דכתיב השנית אבל ראיית מ"א ממ"ש ואי אשמעי' השנית לא נראה דשאני דכתיב השנית ואדרבה מזה לכאורה מוכח לעשות בראשון אבל מה שכתבתי ראיה ברורה היא וכן מ"ש מ"א מספ"ב דתענית מיום ניקנור וטוריינוס ראיה ברורה היא וכן ממש"ש לא נצרכה אלא לחדש מעובר ואף שהעיקר כפירוש שני של רש"י שם וכן פי' התוס' שם מ"מ מדלא משני לא נצרכה אלא לשנה מעוברת ש"מ דנוהג אף בשני וכמ"ש במגילת תענית הנ"ל להדיא וכ"כ במהרי"ו שם שכן הורה מהרי"ל וכן הורה הוא וע' ש"ך בי"ד סי' ר"כ ס"ח דהרבה מאחרונים שס"ל כדברי הרמב"ם וכ' דגם בנדרים יש להחמיר בשניהם כ"ש כאן שמדינא הוא כן:
  וכן המנהג. וכן פי' בי"ד ס"ס ת"ב:

The Aruch Hashulchan disagrees with the Gra in Se'if 14:

ערוך השולחן אורח חיים הלכות תענית סימן תקסח
סעיף יג
כתב רבינו הב"י בסעיף ז' כשאירע יום שמת בו אביו ואמו באדר והשנה מעוברת יתענה באדר שני עכ"ל ודבריו תמוהים דלהדיא כתב ביו"ד סי' ר"כ דזהו להרמב"ם אבל רוב הפוסקים חולקים עליו וס"ל דסתם אדר היא אדר ראשון ולכן כתב עליו רבינו הרמ"א וי"א דמתענה בראשון אם לא שמת בשנת העיבור באדר שני דאז נוהגים להתענות בשני וכן המנהג להתענות בראשון מיהו יש מחמירים להתענות בשניהם עכ"ל וביו"ד סי' ת"ב פסק בפשיטות להתענות באדר ראשון ולא הזכיר להתענות בשניהם ע"ש ובאמת דבר תימא הוא אטו יש בזה איסור דאורייתא או דרבנן והרי מנהגא בעלמא הוא ומה שייך חומרות בזה וכיון שלדעת רוב רבותינו העיקר הוא אדר הראשון כן הלכה ורק מי שהתחיל לנהוג להתענות בשניהם צריך התרה:  
    סעיף יד
וראיתי מי שחולק על רבינו הרמ"א וס"ל דהעיקר להתענות בשניהם מטעם דכל המצות הנוהגות בשני נוהגות בראשון [הגר"א] ותמיהני דאטו מצות הם הלא מנהגא בעלמא הוא וביותר תמיהני דהא במתים תנן שמשפט רשעים בגיהנם י"ב חדש וא"כ אם מת באדר פשוטה הרי כלו י"ב חדשיו באדר הראשון ולפי המנהג שמפסיקין לומר קדיש בחדש מקודם הרי אנו מפסיקים בשבט וא"כ הרי ממילא דהיארציי"ט הוא באדר הראשון ואין זה ענין כלל לשארי דברים הלכך נלע"ד העיקר כדברי רבינו הרמ"א ומתענין רק באדר הראשון בלבד [והמג"א סק"כ הביא ראיה מתענית י"ח. דאמר אביי לא נצרכא אלא לחדש מעובר וכוונתו לפי' ראשון דרש"י ע"ש ותמוה הוא דאדר הסמוך לניסן לעולם חסר אלא שתאמר שלא נראית הלבנה עד ל' א"כ מאי צריך לשני אדרים ועוד דהו"ל לומר לשנה מעוברת ועוד דאף לפי' הראשון מסמך גאולה לגאולה עדיף כמו קריאת מגילה ומה עניינו ליארציי"ט והראיה השנייה מיום טוריינוס וניקנור וכוונתו שיתרץ דעל שנה מעוברת קאי תמיהני הא סתמא קתני ואי משום דנפקא מינה לעניין שנה מעוברת הא אסתם אדר קאי ועוד דמיסמך גאולה לגאולה עדיף כמ"ש ולכן העיקר כהרמ"א וגם מסקנת המג"א כן הוא כמ"ש בשם הר"ש הלוי ע"ש וכן פסק הא"ר בסי' תרפ"ה סק"ו ע"ש]:  

Pshat in Megillas Esther

Which Mussarnik gave the following pshat?

Sukkah 49 b says "Whoever has chen (favor) upon him must be a yirei shamayim (fears heaven).  The Gemara says (Megilla 13a) that Esther was green-tinged (probably means pale) but a strand of chesed was drawn to her.  When Esther "found favor and and kindness (chen v'chesed) in the eyes of Achashveirosh (see 5:2; this actual phrase is from 2:17).  Esther won over Achashveirosh when she was found favorable in his eyes through her Yiras Shamayim.  Thereofre she fasted three days, in order to strengthen her yiras shamayim, and through that "she found favor in the eyes of Achashveirosh."

Who do you think?  Rav Yisrael Salanter?  The Mashgiach Rav Yerucham Levovotiz of Mir?  The Alter of Slabodka?

No.

Rav Yosef Dov (Yoshe Ber) Soloveichik, in Reshimos Shiurim to Sukkah 49b.

Here is a Halachik pshat in Megilla I offered last year.